ד-רמו

בְּהוֹשַׁעְנָא-רַבָּא הָיוּ אַנַ"שׁ נוֹהֲגִים לוֹמַר אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית אֶת "חֻמָּשׁ דְּבָרִים", קְצָתָם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וּקְצָתָם בְּבֵיתָם, וְאַחַר צֵאת הַלְּבָנָה הִתְחִילוּ לוֹמַר תְּהִלִּים בִּמְתִינוּת רַבָּה מֶשֶׁךְ כַּמָּה וְכַמָּה שָׁעוֹת, וְאַחַר גְּמַר אֲמִירַת תְּהִלִּים הָיוּ רוֹקְדִים הַרְבֵּה מְאֹד, וְהָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁהָלְכוּ לִישׁוֹן אַחַר כָּךְ וְקָמִים לִוְתִיקִין לִתְפִלַּת שַׁחֲרִית כַּנָּהוּג, כִּי לֹא הָיָה קְפֵּידָא בְּדַוְקָא לִהְיוֹת עֵרִים כָּל הַלַּיְלָה, וּכְמַאֲמָרוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁאָמַר (לעיל ח"א, סעיף תקמ"ד): "בְּהוֹשַׁעְנָא, הָעִקָּר הוּא הָאֲמִירָה".