ד-רנח

לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין אַנַ"שׁ לָבוֹא וְלִשְׁהוֹת בְּאוּמַאן בִּימֵי חַג הַפֶּסַח וּבְחוֹל הַמּוֹעֵד, אֶלָּא שָׁהוּ כָּל אֶחָד בְּבֵיתוֹ, וְרַק בְּחוֹל-הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת הִתְאַסְּפוּ הַרְבֵּה מֵאַנַ"שׁ לִכְבוֹד הִלּוּלַת רַבֵּנוּ, וְאָז גַּם עָלוּ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ (ראה עוד להלן בח"ה סעיף קל"ה), מַה שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כֵּן בִּשְׁאָר יָמִים טוֹבִים וּבְרֹאשׁ-חֹדֶשׁ (אולם עיין להלן בח"ה, סעיף קל"ה; ובח"ו סעיף מ"ג).