ד-רצה

רַבִּי לֵייבְּל קָאנְסְטַאנְטִינֶער הָיָה חַזָּן בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים בְּעִירוֹ קָאנְסְטַאנְטִין, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא הָיָה בָּא לְהִתְפַּלֵּל בְּקִבּוּץ אַנַ"שׁ, אוּלָם אֶת כָּל מְקוֹרָבָיו שֶׁקִּרֵב לְדַעַת רַבֵּנוּ, שָׁלְחָם לְאוּמַאן, כִּי חָשַׁשׁ לַעֲזֹב אֶת מִשְׂרַת חֲזָנוּתוֹ, שֶׁמִּמֶּנָּה הָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ, וְאַנַ"שׁ הָיוּ מִתְבַּדְּחִים עָלָיו בְּאָמְרָם: דּוֹמֶה הוּא רַבִּי לֵייבּ לַשַּׁמָּשׁ הַמֵּעִיר אֶת הַקָּהָל לִסְלִיחוֹת וְהוֹלֵךְ אַחַר כָּךְ בְּעַצְמוֹ לִישֹׁן", כִּי הָיָה מְקַרֵב אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים וְשׁוֹלְחָם לְקִבּוּץ אַנַ"שׁ, וְהוּא עַצְמוֹ לֹא בָּא, אוּלָם כְּשֶׁקִּרֵב אֶת רַבִּי אַיְיזִיק וְדִבֵּר עִמּוֹ שֶׁיִּסַע לְקִבּוּץ אַנַ"שׁ, אָמַר לוֹ רַבִּי אַיְיזִיק: "אִם אַתָּה אֵינְךָ בָּא עִמִּי אֵינִי נוֹסֵעַ". מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ וְהִפְקִיר אֶת פַּרְנָסָתוֹ, וּבָא לְאוּמַן לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה עִם רַבִּי אַיְיזִיק, בְּהַגִּיעָם הִתְפַּלְּאוּ אַנַ"שׁ מֵרַבִּי אַיְיזִיק, כִּי הָיָה אַבְרֵךְ יָקָר וְחָשׁוּב מְאֹד. וּכְהוֹקָרָה עַל מַעֲשֵׂהוּ כִּבְּדוּהוּ אַנַ"שׁ שֶׁיִּתְפַּלֵּל מוּסַף לִפְנֵי הָעַמּוּד בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כְּמִנְהָגוֹ בְּעִירוֹ.