ד-רצד

בְּעֵת שֶׁגָּמְרוּ לִבְנוֹת אֶת הַקְּלוֹיז בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה בִּשְׁנַת תרכ"ו, בָּא מוֹשֵׁל הָעִיר עִם זוּגָתוֹ לִרְאוֹת וּלְהִתְרַשֵּׁם מֵהַבִּנְיָן וּבָדְקוֹ מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים, כִּי נִתְפַּרְסֵם אַף בֵּין הַגּוֹיִם לְבִנְיָן יָפֶה עַד מְאֹד, בִּהְיוֹתוֹ בִּפְנִים בֵּית הַמִּדְרָשׁ, פָּגַשׁ בְּרַבִּי מֶנְדַלֵּי לִיטְוַואק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵל בִּדְבֵיקוּת וְהִתְלַהֲבוּת נוֹרָאָה כְּדַרְכּוֹ, הִתְפָּעֵל אַף הוּא מִתְּפִלָּתוֹ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאָמַר לְזוּגָתוֹ: מָה אוֹמַר לָךְ, אִלּוּ הָיִיתִי אֲנִי אֱלֹקִים, הָיִיתִי מְמַלֵּא כָּל בַּקָּשׁוֹתָיו תֵּיכֶף וּמִיָּד.