ד-שט

סִפֵּר רַבִּי מָרְדְּכַי מִסְּלוֹנִים זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁסִּפֵּר לוֹ בַּלָּן הַמִּקְוֶה מִטְבֶרְיָה, שֶׁפַּעַם הָיָה עֲצִירַת גְּשָׁמִים קָשָׁה עַד שֶׁלֹּא הָיָה מַיִם לְהַחְלִיף אֶת מֵי הַמִּקְוֶה, וְקָבְעוּ רַבָּנֵי הָעִיר שֶׁיִּסְגְּרוּ אֶת הַמִּקְוֶה לִטְבִילַת אֲנָשִׁים וְיִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ אַךְ וְרַק לִטְבִילַת נָשִׁים, וְהִנֵּה שָׁם בִּטְבֶרְיָה דָּר אֶחָד מֵאַנַ"שׁ זָהִיר מְאֹד בִּטְבִילָה שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לַמִּקְוֶה פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, פַּעַם בַּחֲצוֹת לַיְלָה וּפַעַם בַּחֲצוֹת הַיּוֹם, וּכְשֶׁבָּא אָז בַּחֲצוֹת הַיּוֹם לִטְבּוֹל בַּמִּקְוֶה כְּהֶרְגֵּלוֹ, קִנְטֵר אוֹתוֹ הַבַּלָּן וְאָמַר לוֹ: "הַלַּיְלָה כְּבָר לֹא יִהְיֶה לְךָ מִקְוֶה, כִּי כָּךְ קָבְעוּ רַבָּנֵי הָעִיר". נִשְׁבַּר לִבּוֹ מְאֹד, וְנֶעֱמַד לְהִתְפַּלֵּל וּבָכָה בְּכִי רַב לְרֹב הַצַּעַר שֶׁהָיָה לוֹ מִשְּׁמוּעָה רָעָה זוֹ. עָזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם יָרְדוּ גְּשָׁמִים רַבִּים, וּבִטְלוּ רַבָּנֵי הָעִיר אֶת גְּזֵרָתָם.