ד-שלו

עָנִי מָרוּד הָיָה רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּבֵיתוֹ אֵין כֹּל, רִצְפַּת בֵּיתוֹ אַף לֹא מְרֻצֶּפֶת, הַשֻּׁלְחָן שֶׁבְּבֵיתוֹ מוּצְמָד לַקִּיר זָקוּף עַל שְׁנֵי רַגְלַיִם, וְכֵן שְׁאָר רָהִיטֵי הַבַּיִת, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הָיָה נוֹהֵג לָצֵאת חוּץ לָעִיר לְהִתְבּוֹדְדוּת כִּמְעַט מִדֵּי יוֹם לְמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם אַף בְּיוֹם קַיִץ בְּמֶשֶׁךְ שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת, וְזֹאת, לְאַחַר קוּמוֹ בַּחֲצוֹת, מִדֵּי לַיְלָה, בְּדִיּוּק בְּעֵת נְקוּדַת חֲצוֹת מַמָּשׁ, וּלְלֹא שָׁעוֹן, כִּי לְרֹב עֲנִיּוּתוֹ לֹא הָיָה לוֹ מָעוֹת אַף לִקְנִיַּת שָׁעוֹן. וְסִפֵּר רַבִּי לֵוִי יִצְחָק חֲתָנוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה חוֹתְנוֹ מֵעִירוֹ מִדֵּי לַיְּלָה מְכֻוָּן מַמָּשׁ בְּעֵת חֲצוֹת כִּי לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק הָיָה שָׁעוֹן, וְאַחַר תְּפִלָּתוֹ אַחַר שֶׁאכַל חֲתִיכַת לֶחֶם מְרוּחָה בְּשׁוּם, הָיָה מְצַחְצֵחַ אֶת נְעָלָיו כְּמֵכִין עַצְמוֹ לָלֶכֶת לְבַקֵּר אָדָם חָשׁוּב, וּכְשֶׁשָּׁאֲלָה אוֹתוֹ זוּגָתוֹ: רַבִּי אַהֲרֹן, לְהֵיכָן הִנְּךָ הוֹלֵךְ? הָיָה עוֹנֶה לָה, עֲסָקִים שׁוֹנִים יֵשׁ לִי אֵצֶל הַפָּרִיץ וְצָרִיךְ אֲנִי לִהְיוֹת אֶצְלוֹ לְרֶגֶל עִסּוּקַי. וְהָיְתָה בִּתְמִימוּתָהּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ וְכִי כָּל יוֹם צָרִיךְ הִנְךָ לָלֶכֶת לַפָּרִיץ? וְהָיָה לוֹקֵחַ עִמּוֹ סַל עִם סְפָרִים וְהוֹלֵךְ וּמִתְבּוֹדֵד בַּיְּעָרוֹת שֶׁבַּסְבִיבָה, וְכָךְ נָהַג רוֹב יָמָיו, עַד לְסוֹף יָמָיו מַמָּשׁ.