ד-שלח

סִפֵּר רַבִּי יוֹחָנָן גַּלַּנְט זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִפַּשְׁטוּתוֹ וְעַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער, שֶׁפַּעַם בְּשָׁהוּתוֹ בְּאוּמַאן רָאָה רַבִּי אַהֲרֹן שֶׁאֵין לוֹ לְרַבִּי יוֹחָנָן מַה לֶּאֱכֹל, אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת לֶחֶם, קַח נָא לְךָ חֲתִיכָה אַחַת וֶאֱכֹל לִשְׁבֹּר בּוֹ רַעֲבוֹנְךָ, לַמָּחֳרָת לֹא הָיָה לְרַבִּי אַהֲרֹן בְּעַצְמוֹ מַה לֶּאֱכֹל, נִגַּשׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן וּשְׁאֵלוֹ: הַאִם יֵשׁ לְךָ אוּלַי עֲבוּרִי אֵיזֶה חֲתִיכַת לֶחֶם? וְכָל זֶה עָשָׂה בְּפַשְׁטוּת וּתְמִימוּת גְּמוּרָה. וְתֵיכֶף שֶׁהִשִּׂיג חֲתִיכַת לֶחֶם שׁוּב לֹא דָאַג כְּלַל דַּאֲגַת מָחָר, אֶלָּא חָזַר לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ כְּהֶרְגֵּלוֹ.