ד-שסו

אַנַ"שׁ הַבַּחוּרִים שֶׁבָּאוּ מִפּוֹלַנְיָא לְאוּמַאן, הָיוּ יוֹשְׁבִים יַחְדָּו לִסְעוּדַת לֵיל שַׁבָּת וְשָׁרוּ אֶת הַזְּמִירוֹת בַּקְּלוֹיז בִּנְעִימוּת וּבְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָאָה, אַף שֶׁלְּסִבָּה זוֹ לֹא הָיָה לָהֶם כִּמְעַט מַה לֶּאֱכֹל, כִּי מֵחֲמַת הַרְגָּשָׁתָם חִיּוּת נִפְלָא בְּשִׁבְתָּם יַחַד לֹא אָבוּ לֶאֱכֹל אֵצֶל אֲחֵרִים, פַּעַם נִכְנַס אֲלֵיהֶם עָשִׁיר אֶחָד בְּשֵׁם בֶּרִינְשְׁטֵיין שֶׁהָיוּ לוֹ חֲנוּיוֹת גְּדוֹלוֹת בְּוַוארְשָׁא, וְהִפְצִיר בָּהֶם שֶׁיָּבוֹאוּ לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ בְּבֵיתוֹ, לִפְלִיאָתוֹ הַגְּדוֹלָה לֹא פָּנָה אֵלָיו שׁוּם אֶחָד מֵהַבַּחוּרִים, הִתְקַצֵּף הֶעָשִׁיר וְאָמַר: "רְאוּ נָא אֶת הָעֲנִיִּים הַמְרוּדִים הָאֵלּוּ, שֶׁאֵין לָהֶם כְּלוּם מַה לֶּאֱכֹל וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא רוֹצִים לָבוֹא לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלִי". כִּי מֵרֹב הַחַיּוּת וְהַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁהִרְגִּישׁוּ בְּיָשְׁבָם יַחְדָּיו לֹא הָיוּ מוּכָנִים לַעֲקֹר מִמְקוֹמָם לְבֵיתוֹ.