ד-שצג

פַּעַם כְּשֶׁהִגִּישָׁה לוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי בָּרוּךְ בַּארְדִיטְשׁוֹבֶער צַלַּחַת עִם תַּפּוּחֵי אֲדָמָה מְבֻשָּׁלִים לֶאֱכֹל, כִּי לֹא הָיָה לָהּ שׁוּם דָּבָר אַחֵר מַה לְּבַשֵּׁל, נִחֲמָהּ וְאָמַר לָהּ: רְאִי בָּרוּךְ-הַשֵּׁם, לָנוּ טוֹב, יֵשׁ לָנוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה לֶאֱכֹל וְאַחַר כָּךְ יָכוֹל אֲנִי לָנוּחַ בִּמְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ, מִסְכֵּן הוּא פְּלוֹנִי הֶעָשִׁיר שֶׁאֵין לוֹ כְּלַל מְנוּחָה בְּמִשְׁכָּבוֹ לְרֹב טִרְדוֹתָיו וְדַאֲגוֹתָיו, מֵרֹב נְכָסָיו וּמָמוֹנוֹ.