ד-תקא

כְּשֶׁקִּרֵב רַבִּי לֵייבּ קָאנְסְטַאנְטִינֶער אֶת רַבִּי אַיְיזִיק נִתְעוֹרְרָה נֶגְדוֹ מַחְלֹקֶת גְּדוֹלָה מְאֹד, עַד שֶׁאִם רַבִּי אַיְיזִיק הִכְּתָה אֶת רַבִּי לֵייבּ בִּשְׁנֵי סְטִירוֹת לֶחִי בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב. אַף שֶׁלִּפְנֵי כֵן הָיָה רַבִּי לֵייבּ חָשׁוּב בְּעֵינֶיהָ מְאֹד, וְהִפְלִיגָה בְּשִׁבְחוֹ מְאֹד, בַּהֲבִינָהּ אֶת גֹּדֶל קְדֻשָּׁתוֹ. פַּעַם כְּשֶׁרָאֲתָהּ אֶת רַבִּי אַיְיזִיק בְּנָהּ הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב וּמִתְחַבֵּר עִם הַבַּעַל מְלָאכָה הַפָּשׁוּט הַמְתַקֵּן פַּרְסוֹת הַבְּהֵמוֹת, הַנִּקְרָא רִימֶר בְּלַעַ"ז, שֶׁהָיָה מֵאַנַ"שׁ, אָמְרָה בְּכַעַס לִשְׁכֵנוֹתֶיהָ: טוֹב הָיָה לִי יוֹתֵר שֶׁהָאֲדָמָה תְּכַסֶּה אוֹתִי וְלֹא אֶפְגוֹשׁ וְאֶרְאֶה אֶת בְּנִי בְּכָךְ.