ד-תקה

רַבִּי יִשְׂרָאֵל וַויינְבֶּערְג, חֲתַן רַבִּי אַיְיזִיק אַייזְנְשְׁטֵיין, הָיָה אָדָם יָקָר וְחָשׁוּב מְאֹד וְעוֹבֵד ה' גָּדוֹל, הוּא הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּכֹחוֹת וְהִתְלַהֲבוּת, וּתְפִלַּת מַעֲרִיב רְגִילָה אָרְכָה לוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשָּׁעָה. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה פָּקִיד מֶמְשַׁלְתִּי בְּמִקְצוֹעוֹ. בְּכָל מְקוֹם בּוֹאוֹ שֶׁלִּפְעָמִים הָיָה צָרִיךְ מִפְּאַת עֲבוֹדָתוֹ לִנְסוֹעַ לְמֶרְחַקִּים, כְּמוֹ לְמוֹסְקְבָא הָיוּ הַגּוֹיִים הָעוֹבְדִים עִמּוֹ מִתְפַּלְּאִים מִמֶּנּוּ מְאֹד, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: אֵיךְ בָּא לְאָדָם מְלוּמָד וְחָכָם כָּמוֹךָ שֶׁיֵּלֵךְ עָטוּר בְּזָקָן וּפֵאוֹת וְכוּ', וְהוּא בְּחָכְמָתוֹ בִּרְצוֹתוֹ לְהִשָּׁמֵט מֵהֶם, הָיָה עוֹנֶה לָהֶם: זְקֵנִי עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הִשְׁאִיר אַחֲרָיו צַוָּאָה שֶׁלֹּא אֲגַלֵּחַ אֶת זְקָנִי, וְאֵינִי רוֹצֶה לְהַמְרוֹת אֶת פִּיו. בְּנוֹ רַבִּי נְתַנְאֵל נִהֵל אַחַר זְקֵנוֹ רַבִּי אַיְיזִיק אֶת בֵּית הַבַּד וְכוּ', אוּלָם הוּא נִרְצַח בִּידֵי הַמֶּמְשָׁלָה הַקּוֹמוֹנִיסְטִית, שֶׁחָשְׁדוּ בּוֹ שֶׁהֶעֱלִים מֵהֶם אֶת הַכְנָסוֹתָיו. רַבִּי שְׁלֹמֹה אָחִיו שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל וַויינְבֶּערְג, הָיָה דָּר בְּאוּמַאן וְהָיָה עוֹרֵךְ דִּין בְּמִקְצוֹעוֹ, וְהָיָה אַף הוּא כְּאָחִיו אָדָם יָקָר מְאֹד וְלֹא הִשְׁאִיר אַחֲרָיו בָּנִים. רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִפְטַר בְּסוֹף שְׁנוֹת תר"פ בִּהְיוֹתוֹ בֶּן חֲמִשִּׁים וָמַעֲלָה.