ד-תקמט

וְהִנֵּה מַעֲשֶׂה זוֹ נוֹדַע לְאַנַ"שׁ אַחַר שֶׁבְּלֵיל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שְׁנַת תרצ"ה-ו אֲסָרוּהוּ וּלְקָחוּהוּ לְבֵית-הַסֹּהַר בְּהַאֲשִׁימָם אוֹתוֹ בְּאִרְגוּן וַחֲלוּקַת הָאוֹכֶל לְאַנַ"שׁ הַבָּאִים לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְשָׁם בַּחֲקִירוֹת כְּשֶׁשְּׁאֵלוּהוּ סִבַּת הִתְעַסְקוּתוֹ בָּזֶה, סִפֵּר לָהֶם זֹאת הַמַּעֲשֶׂה, וְשִׁחְרְרוּהוּ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה. וְתֵיכֶף בָּא לְבֵית רל"י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְדָפַק לוֹ עַל הַחַלּוֹן וְהוֹדִיעוֹ עַל שִׁחְרוּרוֹ בְּהוֹסִיפוֹ לוֹ: רְאֵה, הִזְהִירוּנִי בְּכָל חוֹמֶר הַדִּין שֶׁאוֹדִיעַ לְגַבָּאֵי הַקְּלוֹיז שֶׁמּוּזְהָרִים לִבְלִי לְהִתְפַּלֵּל לְמָחֳרָת בַּקְּלוֹיז בְּשׁוּם אוֹפֶן, וְאִם לֹא יְבוּלַע לָהֶם. עָנָה לוֹ רל"י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אוֹתִי לֹא מְעַנְיֵן כָּל זֶה וְאָנוּ נִתְפַּלֵּל לַמָּחֳרָת כְּדַרְכֵּנוּ בְּכָל שָׁנָה. וְאָכֵן, הִתְפַּלְּלוּ כְּדַרְכָּם. לַמָּחֳרָת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּאוּ שׁוֹטְרִים וּלְקָחוּהוּ לְבֵית הַסֹּהַר, בִּהְיוֹתוֹ שָׁם אָמַר לְסֹהֲרָיו שַׁחְרְרוּנִי, כִּי אֲנִי הַפּוֹעֵל הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בְּבֵית חֲרוֹשֶׁת לַעֲשִׂיַּת נַעֲלַיִם וְאַתֶּם מַפְסִידִים לַמֶּמְשָׁלָה כֶּסֶף בְּעָצְרְכֶם אוֹתִי כָּאן, וְאָכֵן שָׁלְחוּ טֶלֶגְרַמָה לְבֵית הַחֲרוֹשֶׁת שֶׁבְּמוֹסְקְבָא וְקִבְּלוּ תְּשׁוּבָה שֶׁיְּשַׁחְרְרוּהוּ תֵּיכֶף וּמִיָּד, מֵחֲמַת שֶׁכָּל הַמִּפְעַל קַיָּם עָלָיו, וְשִׁחְרְרוּהוּ.