ד-תקעב

נַפָּח אֶחָד הָיָה בְּקִיבְלִיטְשׁ, מִמְּקוּרָבֵי רַבִּי פִּנְחָס מִקִּיבְלִיטְשׁ, שֶׁהָיָה אִישׁ פָּשׁוּט מְאֹד, וְהָיָה מְמַעֵט בְּדִבּוּרוֹ מְאֹד, וּבְעֵת שֶׁהָיוּ מִתְאַסְּפִים לִסְעוּדָה שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת, הָיָה יוֹשֵׁב וּמַאֲזִין לְדִבְרֵי הַמְּדַבֵּר בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וְתָמִיד תֵּיכֶף כְּשֶׁרַק שָׁמַע וְהֵבִין שֶׁמְּדַבְּרִים וּמַזְכִּירִים עִנְיַן רַבֵּנוּ, רָאוּ בַּחוּשׁ אֵיךְ נִשְׁתַּנִּים פָּנָיו בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא, וּכְשֶׁא דִּבְּרוּ מֵרַבֵּנוּ הָיָה יוֹשֵׁב וְאוֹמֵר לְעַצְמוֹ תְּהִלִּים בִּפְשִׁיטוּת וּתְמִימוּת. מִדָּה טוֹבָה נִפְלָאָה הָיְתָה לוֹ, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם בֵּין תּוֹשָׁבֵי הָעִיר עִם עֲגָלָה הָרְתוּמָה אֵלָיו עַצְמוֹ, וְאוֹסֵף וּמְבַקֵּשׁ מִכָּל אֶחָד חֲתִיכַת עֵץ, וְכָךְ הָיָה מְמַלֵּא עֲגָלָה עִם עֵצִים, וּבַלַּיְלָה לְאַחַר שֶׁהָיָה קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, הָיָה סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ בֵּין בָּתֵּי הָעֲנִיִּים וּמַשְׁלִיךְ לַחֲצֵרָם בּוּל עֵץ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לְחַמֵּם אֶת בֵּיתָם הֶחָסֵר מִכֹּל, וּכְבָר יָדְעוּ הָעֲנִיִּים מִמִּנְהָגוֹ, וּלְכַוָּנָה זוֹ הָיוּ כְּבָר הָעֲנִיִּים מַשְׁאִירִים דֶּלֶת חֲצֵרָם פְּתוּחָה, (וּכְמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִים סִפּוּר כָּזֶה עַל הָרַב הַקָּדוֹשׁ ר' משֶׁה לֵיבּ מִסַּאסוֹב זַצַ"ל). רל"י הִכִּיר עוֹד אֶת בְּנוֹ הֶחָשׁוּב.