ד-תקצ

רַבִּי אַהֲרֹן יוֹסֵף גֶּערְשִׁינוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה דָּר בִּצְעִירוּתוֹ בְּטֶעפְּלִיק, וְהִתְפַּרְנֵס מֵחֲנוּת לְמִמְכַּר בַּד, וְהִצְלִיחַ בָּהּ מְאֹד, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה שׁוֹהֶה בָּהּ רַק שָׁעוֹת סְפוּרוֹת בַּיּוֹם, וְכָל שְׁאָר הַיּוֹם הָיָה עוֹסֵק רַק בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ. אַחַר כָּךְ עָבַר לָדוּר בְּטוּלְטְשִׁין, וְהָיָה מִתְפַּרְנֵס מִכְּרִיכַת סְפָרִים, וְהָיָה יָגֵעַ בַּעֲבוֹדָתוֹ מְאֹד, וְאַף בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבְעֶרֶב יוֹם טוֹב וְכַדּוֹמֶה, עַד שֶׁהָיוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר מַבִּיטִים עָלָיו בְּזִלְזוּל עַל שֶׁזָּקֵן בְּשָׁנִים כְּמוֹתוֹ עוֹבֵד כָּל כָּךְ הַרְבֵּה, וְסִפֵּר רַבִּי נַשְׁקֶע טוּלְטְשִׁינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁלִּפְנֵי פְּטִירָתוֹ, קָרָא אוֹתוֹ אֵלָיו, וְאָמַר לוֹ: "דַּע לְךָ שֶׁכָּל הָרֶוַח שֶׁהִרְוַחְתִּי מֵהָעֲבוֹדָה שֶׁעָבַדְתִּי לֹא נֶהֱנֵיתִי מִמֶּנָה אֲפִלּוּ כְּדֵי פְּרוּטָה אַחַת, כִּי לְצָרְכֵי מִחְיָתִי הָיָה לִי דַּי וְהוֹתֵר מִמַּה שֶּׁצָּבַרְתִּי לִי בִּצְעִירוּתִי, בְּעֵת שֶׁדַּרְתִּי בְּטֶעפְּלִיק, רַק חִלַּקְתִּי הַכֹּל לִצְדָקָה, וּמֵחֲמַת שֶׁכָּל מַטְרַת עֲבוֹדָתִי הָיְתָה לִצְדָקָה, לֹא הִרְשֵׁתִי לְעַצְמִי לְדַקְדֵּק וּלְהַחֲמִיר לֹא לַעֲבוֹד בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְיוֹם-טוֹב וְכוּ', וּמְסַפֵּר אֲנִי לְךָ זֹאת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ וְיַלִּיזוּ וִירַנְּנוּ עָלַי תּוֹשָׁבֵי הָעִיר אַחֲרֵי פְּטִירָתִי וְיִכָּשְׁלוּ בַּעֲוֹן לָשׁוֹן-הָרָע חָלִילָה". הוּא הָיָה בֶּן אָחִיו שֶׁל רַבִּי יְחֶזְקֵאל הֶעְשִׁיל.