ד-תר

סִפֵּר רַבִּי משֶׁה טְשֶׁנְסְטְחוֹבֶר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם לָן בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים קַצָּב, שֶׁהָיָה מְכֻנֶּה בְּשֵׁם "חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ", מֵחֲמַת גֹּדֶל גְּבוּרָתוֹ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ עֵת חֲצוֹת לַיְלָה רָאָהוּ קָם לַעֲרוֹךְ תִּקּוּן חֲצוֹת כַּנָּהוּג, וְאַחֲרֶיהָ הֵחֵל לוֹמַר תְּפִלּוֹת מִסֵּפֶר "לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת", וַאֲמָרָם בְּכָזֶה לֵב נִשְׁבָּר וּבְכָאֵלּוּ בְּכִיּוֹת, עַד שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה שׁוּב לְהֵרָדֵם, וְנֶחְרַט דָּבָר זֶה בְּזִכְרוֹנוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו. (ע"ע לעיל סעיף תקל"א, ןלהלן בח"ה, סעיף ת"ר).