ד-סה

הָיוּ מְבַאֲרִים בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת אוֹת תְּשׁוּבָה, שֶׁכָּתַב: "מִי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב יִזָּהֵר מִלִּהְיוֹת בַּעַל חוֹב", כִּי אָדָם שֶׁמַּאֲמִין בְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאמְרוּ (אבות ב): "שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִתָתְךָ" וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (אדר"נ טו) יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר, אֵיךְ הוֹלֵךְ וְלוֹוֶה מָעוֹת מֵאֲנָשִׁים, כִּי פֶּן וְאוּלַי יָמוּת בֶּאֱמֶת לְמָחָר, וּמִי הוּא זֶה שֶׁיִּפְרַע חוֹבוֹתָיו.