ד-עה

בָּזֶה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ ("חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן" סִימָן רפו): "הֵיכָן שֶׁנִּמְצָא אֵיזֶה טוֹב בְּהֶכְרַח שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלָיו", וּמָצִינוּ גַּם שֶׁאָמַר (שם סי' שו): "אֵלַי עוֹד יִתְקָרְבוּ כָּאֵלּוּ אֲנָשִׁים שֶׁהַשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת יִהְיֶה קָמוּץ עֲבוּרָם". אָמְרוּ אַנַ"שׁ, שֶׁשְּׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל יְכוֹלִים לִהְיוֹת בְּאָדָם אֶחָד, שֶׁבְּעֵת הִתְקָרְבוּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ אֶת ה' כָּרָאוּי הֲרֵי הוּא בַּבְּחִינָה הָרִאשׁוֹנָה, וּבְעֵת רִחוּקוֹ הֲרֵיהוּ בַּבְּחִינָה הַשְּׁנִיָּה הַנַּ"ל.