ד-פה

כְּשֶׁהָיוּ רוֹצִים אַנַ"שׁ לְהַשְׁקִיט אֶת זֶה הַנִּכְנַס בִּתְּחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמַקְשֶׁה עָלָיו כָּל מִינֵי קֻשְׁיוֹת שֶׁל מַה בְּכַךְ, הָיוּ פּוֹנִים אֵלָיו בְּנִיחוּתָא וְאוֹמְרִים לוֹ: שְׁאָלֵנִי נָא קֻשְׁיוֹת בְּרֶסְלָבָאִיּוֹת מְקוֹרִיּוֹת, כְּגוֹן הַאִם הִתְחַזַקְתָּ לְהִתְעוֹרֵר בַּחֲצוֹת לַיְלָה אוֹ לְפָחוֹת בְּהַשְּׁכָּמָה? וְהַאִם הִתְבּוֹדַדְתָּ הַיּוֹם? וְכַדּוֹמֶה, וְנָא אַל תִּשְׁאָלֵנִי קֻשְׁיוֹת הֶבֶל וּסְרַק בְּעִנְיָנַי הַפְּרָטִיִּים שֶׁאינָם נוֹגְעִים לְךָ.