ד-צח

הָיוּ אוֹמְרִים בְּצַחוּת: "פַּרְנָסָה" אוֹתִיּוֹת פַּרנָסָה, הַיְינוּ כְּמוֹ הַפָּר הַמּוּבָא בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת בְּמַעֲשֶׂה "בֶּן הַמֶּלֶךְ וְהַשִּׁפְחָה שֶׁנִּתְחַלְּפוּ" שֶׁכְּשֶׁהִתְחִיל לָרוּץ אַחֲרָיו בָּרַח הַפָּר לְהַלָּן כְּמוֹ כֵּן הַפַּרְנָסָה כָּל מַה שֶּׁרוֹדְפִים וּלְהוּטִים אַחֲרֶיהָ יוֹתֵר, אֵין מַשִּׂיגִים אוֹתָהּ כִּי הִיא בּוֹרַחַת מֵהָאָדָם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְזֶהוּ "פַּר נָסָה" (ר' שׁמואל שפירא זצ"ל).