ה - קמא

סִפֵּר רַבִּי יוּדְיל זַ"ל שֶׁאַחַר חֲתֻנָּתוֹ כְּשֶׁהָיָה חַי אֵצֶל חוֹתְנוֹ לֹא הִרְגִּישׁ טַעַם בַּאֲכִילָתוֹ מֶשֶׁךְ זְמַן, כִּי לִפְנֵי חֲתֻנָּתוֹ הָיָה רָגִיל לֶאֱכֹל בְּכָבוֹד וְהָדָר כִּי הָיָה מִמִּשְׁפָּחָה מְכֻבֶּדֶת, וְאַחַר חֲתֻנָּתוֹ עִם בַּת הַצַּדִּיק רַבִּי לֵייבּ מִסְּטְרֶעסְטִינֶעץ זַצַ"ל, וְהָיָה אוֹכֵל עַל שֻׁלְחָנוֹ. וְהוּא מֵחֲמַת עֲנִיּוּתוֹ הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּצַלָּחוֹת עֵץ הַנּוֹדְפוֹת רֵיחַ מִשְּׁיָרֵי הָאֹכֶל עַד שֶׁלֹּא הָיָה יָכֹל לֶאֱכֹל בָּהֶם מֵרֹב אִיסְטְנָנוּתוֹ. כְּשֶׁהִבְחִין בָּזֶה רַבִּי לֵיבּ הִזְמִינוֹ לֶאֱכֹל עִמּוֹ מִצַּלַּחְתּוֹ, וּכְשֶׁאָכַל עִמּוֹ הִרְגִּישׁ בָּהּ טַעַם נִפְלָא, וְשׁוּב כְּשֶׁאָכַל לְעַצְמוֹ אוֹתוֹ מַאֲכָל בְּצַלַּחְתּוֹ שֶׁלּוֹ לֹא יָכֹל הָיָה לֶאֱכֹל, וְחָזַר הַדָּבָר עַל עַצְמוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, עַד שֶׁאָמַר לוֹ רַבִּי לֵייבּ: לֹא חָשׁוּב מַה שֶּׁאוֹכְלִים וּבַמֶּה שֶּׁאוֹכְלִים, הָכֹּל תָּלוּי מִי הוּא הָאוֹכֵל.