ה - קס

הָיָה אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בִּזְמַנּוֹ שֶׁל הָרַב מִטְּשֶׁערִין זַ"ל שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ שְׁלוֹם בַּיִת, וְהִיא בְּעַזּוּתָהּ הָיְתָה מְבַיֶּשֶׁת אוֹתוֹ וְגוֹעֶרֶת עָלָיו אַף בְּאֶמְצַע הַשּׁוּק וְהָרְחוֹב שֶׁלֹא כְּדֶרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרוֹת, וְהוּא בְּצִדְקוּתוֹ הָיָה מְוַתֵּר לָהּ עַל דְּבָרֶיהָ הַנִּבְזִים, כִּי הָיוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ רְגִילִים לוֹמַר עַל כְּגוֹן דָּא הֲרֵי הִיא הָעֶצֶם שֶׁלִּי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב זֹאת הַפָּעַם עֶצֶם מְעַצָמַי, וְאֵין לִי בְּרֵרָה אַחֶרֶת. "דָּאס אִיז מַיין בֵּיין". הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים עַד לִידֵי כָּךְ שֶׁהָרַב זַ"ל בְּעַצְמוֹ פָּנָה וְאָמַר לוֹ: אִם הִיא מְיַסֶּרֶת אוֹתְךָ בְּבֵיתְךָ וְהִנְּךָ מוּכָן לִסְלֹחַ זְכוּתְךָ הִיא, אֲבָל כְּשֶׁהִיא מִתְנַהֶגֶת כָּךְ בַּשּׁוּק זֶה כְּבָר בִּזָּיוֹן לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְאֵין אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ מְחֻיָּבִים בַּדָּבָר, וְגֵרְשָׁהּ. וּמֵחֲמַת שֶׁלֹּא יָכְלָה לְהִנָּשֵׂא שׁוּב, הָיָה מְפַרְנְסָהּ בְּטוּב לִבּוֹ עַד מוֹתָהּ.

שִּׂיחוֹת וְסִיפּוּרִים מִתַּלְמִידֵי מוֹהַרְנַ"ת זַ"ל