ה - רלד

אַחַר שֶׁגֻּיַּס רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְּלִיטְשֶׁער זַ"ל לַצָּבָא וְנִלְקַח לְשָׁרֵת בְּמַחֲנֶה צְבָאִי בָּעִיר זִיטָאמִיר, הָלַךְ חוֹתְנוֹ רַבִּי יַעֲקֹב יְשַׁעְיָה זַ"ל לִפְעֹל שִׁחְרוּרוֹ אֵצֶל קְצִינָיו. בְּלֵיל שַׁבָּת אֶחָד נִכְנַס רַבִּי יַעֲקֹב מֹשֶׁה לַמַּחֲנֶה, וּכְשֶׁהָלַךְ לְחַפֵּשׂ אֶת חֲתָנוֹ לֹא יָדַע הֵיכָן לְמָצְאוֹ, כִּי הָיוּ שָׁם עֶשְׂרוֹת אֲלָפִים חַיָּלִים, וְכָךְ סָבַב וְהָלַךְ מֶשֶׁךְ זְמַן. לְפֶתַע שָׁמַע מֵרָחוֹק אֶחָד שָׁר בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת וְחוֹזֵר עַל הַתֵּיבוֹת "עֲזֹר, עֲזֹר עֲזֹר עֲזֹר, עֲזֹר לַשּׁוֹבְתִים בַּשְּׁבִיעִי וְכוּ"' שֶׁבַּפִּזְמוֹן 'כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי' כְּפִי הַנֻּסָּח הַיָּדוּעַ בֵּין אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְהֵבִין שֶׁחֲתָנוֹ הוּא הַשָּׁר זְמִירוֹת הַשַּׁבָּת, שֶׁהָיָה אִישׁ שָׂמֵחַ מְאֹד כַּיָּדוּעַ. אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהָלַךְ לִקְצִינָיו לְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּעִנְיַן שִׁחְרוּרוֹ, תֵּכֶף עָנוּ לוֹ הַקְּצִינִים: עַל מִי אַתָּה מְדַבֵּר, עַל אָדוֹן שְׁוַוארְץ? (כֵּן הָיָה שֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ), אֵין לְךָ מַה לַּחֲשֹׁב עַל זֶה כְּלָל וּכְלָל, וְכִי אוֹתוֹ אָנוּ יְכוֹלִים לְשַׁחְרֵר? הוּא הֲרֵי מְבַדֵּחַ לָנוּ אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְשַׁחְרְרוֹ. וְלֹא עָזַר לוֹ שׁוּם הִשְׁתַּדְּלוּת, וְחָזַר לְבֵיתוֹ.

אַחַר זְמַן מָה נִכְנַס פַּעַם רַבּוֹ רַבִּי פִּנְחָס קִיבְּלִיטְשֶׁער זַ"ל לְבֵיתוֹ כְּדֵי לְעוֹדֵד וּלְחַזֵּק אֶת זוּגָתוֹ שֶׁנִּשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ עִם תִּינוֹק קָטָן, וּמְצָאָהּ בּוֹכָה וְטָעֲנָה לְפָנָיו בִּבְכִי רַב: מָה אֶעֱשֶׂה עַתָּה לְבַדִּי כָּל מֶשֶׁךְ זְמַן שֵׁרוּתוֹ מֶשֶׁךְ חֲמִשָּׁה שָׁנִים (כֵּן הָיָה אָז מֶשֶׁךְ זְמַן הַשֵּׁרוּת), וּמִי יְגַדֵּל אֶת הַיֶּלֶד? נִחֲמָהּ רַבִּי פִּנְחָס וְאָמַר לָהּ: מַבְטִיחַ אֲנִי לְךָ שֶׁתּוֹךְ שָׁנָה יַחֲזֹר הוּא לְבֵיתוֹ, 'אִם אֲנִי אֶהְיֶה עוֹד אָז בֵּין הַחַיִּים אוֹ לֹא אֵינִי יוֹדֵעַ, אֲבָל הוּא בְּוַדַּאי יַחֲזֹר'. וְאָכֵן בְּאוֹתָה הַשָּׁנָה יָשַׁב פַּעַם הַמֶּלֶךְ נִיקוֹלַאי עִם שָׂרָיו בְּאֵיזֶה אֲסֵפָה. בְּאֶמְצַע הַיְשִׁיבָה הִתְגַּעְגֵּעַ לִרְאוֹת אֶת בְּנוֹ הַתִּינוֹק וְיָצָא מֵהָאֲסֵפָה וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ וְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַתִּינוֹק. בְּעֵת שַׁעֲשׁוּעָיו פָּנְתָה אֵלָיו הַמַּלְכָּה וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ: אֱמֹר נָא מַלְכִּי, אַתָּה יֵשׁ לְךָ בֵּן, וּכְשֶׁהִנְּךָ מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלָיו הוֹלֵךְ אַתָּה לִרְאוֹתוֹ, אוּלָם מַה יַּעֲשׂוּ הַחַיָּלִים שֶׁלָּנוּ שֶׁמִּחוּץ לְבֵיתָן הַמִּתְגַּעְגְּעִים אַף הֵם לְתִינוֹקוֹתֵיהֶם? הִשְׁפִּיעַ הַדָּבָר עַל הַמֶּלֶךְ, וּבְאוֹתוֹ שָׁנָה חָקַק חֹק שֶׁכָּל חַיָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן בְּבֵיתוֹ הֲרֵי הוּא מְשֻׁחְרָר מֵהַשֵּׁרוּת. וְחָזַר רַבִּי אַהֲרֹן לְבֵיתוֹ, אוּלָם רַבִּי פִּנְחָס כְּבָר לֹא הָיָה בֵּין הַחַיִּים, שֶׁנִּפְטַר בְּאוֹתוֹ הַשָּׁנָה כִּדְבָרָיו בִּהְיוֹתוֹ צָעִיר לְיָמִים פָּחוֹת מִגִּיל אַרְבָּעִים. ת.נ.צ.ב.ה.