ה - רלה

רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער זַ"ל שֶׁהָיָה שׁוֹהֶה כַּיָּדוּעַ בְּהִתְבּוֹדְדוּתוֹ יָמִים שְׁלֵמִים מִחוּץ לָעִיר, וְכִמְעַט שֶׁלֹּא הָיָה מִתְפַּרְנֵס מִשּׁוּם דָּבָר, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּחָזְרוֹ לְבֵיתוֹ הָיָה מַשְׁרֶה בָּהּ אֲוִירַת שִׂמְחָה כָּזוֹ עַד שֶׁנִּדְמֶה הָיָה שֶׁנּוֹתֵן לָהֶם כָּל טוּב וּמְאוּמָה אֵינָם חֲסֵרִים, וּמֵחֲמַת מִדַּת הַשִּׂמְחָה וְהָעֲלִיצוּת שֶׁבּוֹ הָיוּ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו מוֹקִירִים אוֹתוֹ מְאֹד מְאֹד. פַּעַם אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ רַבִּי חַיִּים: אֵינִי מֵבִין וְאֵינִי יוֹדֵעַ מִשּׁוּם מָה אֲנִי שֶׁאֲנִי כֵּן מִשְׁתַּדֵּל לְסַפֵּק לִבְנֵי בֵּיתִי וְלָצֵאת יְדֵי חוֹבָתִי כְּלַפֵּיהֶם כְּפִי יְכָלְתִּי וְאַף יוֹתֵר מִזֶּה, אַף-עַל-פִּי כֵן אֵינִי מַצְלִיחַ בָּזֶה, וְאַתָּה שֶׁאֵינְךָ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתְךָ כְּלַפֵּיהֶם, אַף-עַל-פִּי-כֵן מְכַבְּדִים הֵם אוֹתְךָ כָּל כָּךְ.