ה - לב

שָׁמַעְתִּי פַּעַם מֵאָבִי זַ"ל כִּי מַמָּשׁ כְּמוֹ הַחֵרֵשׁ הַמַּבִּיט עַל הַשְּׂמֵחִים וּמִתְעַנְּגִים בְּעֹנֶג נְגִינַת הַכְּלֵי זֶמֶר וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְצַיֵּר כְּלָל בְּדַעְתּוֹ אֵיזֶה טַעַם יְכוֹלִים לְהַרְגִּישׁ בְּמַה שֶּׁהַמְנַגֵּן מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בְּיָדוֹ עַל הַכְּלִי עִם הַנִּימִין לְכָאן וּלְכָאן... כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ הֵם הַחֵרְשִׁים מִלִּשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים וְכָל דִּבְרֵיהֶם אַךְ לְמוֹתָר... (חכמה ותבונה ו, יד; מובא בתפארת הליקוטים שבביאהל"ק מאמר ס', סעיף יד).