ה - שיט

כְּשֶׁהִתְרַבְרֵב וְקִנְטֵר אֶחָד מֵהַלֵּצִים אֶת אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בְּאָמְרוֹ לוֹ: "אֵצֶל הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ הִתְאַסְּפוּ וּבָאוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים מַמָּשׁ שֶׁהָיָה סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, וּמַה כְּבָר הָיָה יָכֹל לִהְיוֹת אֶצְלְכֶם בַּחֲבוּרַתְכֶם? עָנָה לוֹ זֶה מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ: "אֶצְלֵנוּ הָיָה מְחַיֶּה נְפָשׁוֹת".