ה - תצג

פַּעַם נִכְנְסָה אִשָּׁה אַחַת עִם דְּמֵי פִּדְיוֹן לְהַצַּדִּיק רַבִּי זוּשָׁא בְּהַפְצִירָה בּוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל בְּנָהּ הַחוֹלֶה מְאֹד עַד כְּדֵי סַכָּנָה. הָלַךְ רַבִּי זוּשָׁא וְקָנָה בְּכֶסֶף הַפִּדְיוֹן צָרְכֵי סְעֻדָּה וְעָרַךְ סְעֻדָּה נִכְבָּדָה, נִכְנְסָה אֵלָיו אֵם הַיֶּלֶד וְטָעֲנָה לְפָנָיו: רַבִּי וּמוֹרִי, חָשַׁבְתִּי שֶׁתָּצוּמוּ עֲבוּר רְפוּאַת בְּנִי, וּמַה לִּסְעֻדָּה כָּזוֹ בְּשָׁעָה זוֹ? עָנָה לָהּ רַבִּי זוּשָׁא: כְּשֶׁאֵין לְזוּשָׁא מַה לֶּאֶכֹל לֹא שָׂמִים בַּשָּׁמַיִם לֵב לָזֶה, "נוּ מַה יֵשׁ אִם לְזוּשָׁא אֵין מַה לֶּאֱכֹל", אֲבָל כְּשֶׁזּוּשָׁא עוֹרֵךְ סְעֻדָּה נַעֲשֶׂה מִזֶּה רַעַשׁ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, מַה קָּרָה? וְחוֹקְרִים וְשׁוֹאֲלִים עַל זֶה, וְכָךְ יֵדְעוּ שֶׁקִּבַּלְתִּי פִּדְיוֹן עֲבוּר בְּנֵךְ הַחוֹלֶה, וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְרַפֵּא. וְסִיֵּם וְאָמַר בְּצַחוּת עַל-פִּי הַנֶּאֱמַר "סְעָדֵנוּ – וְנִוָּשֵׁעָה", שֶׁעַל-יְדֵי הַסְּעֻדָה נִוָּשַׁע.