ה - תקא

זוּגָתוֹ שֶׁל רַבִּי דָּוִד מִקָּאלַייבֶר זַצַ"ל יָצְאָה פַּעַם בְּעֶרֶב שַׁבָּת לַשּׁוּק לִקְנוֹת דָּגִים לִכְבוֹד שַׁבָּת, וּמֵחֲמַת שֶׁכְּבָר לֹא נִשְׁאֲרוּ דָּגִים בַּחֲנוּת הָיוּ כַּמָּה נָשִׁים שֶׁהִתְוַכְּחוּ עַל מְחִירוֹ שֶׁל הַדָּג הָאַחֲרוֹן, בֵּינֵיהֶם הָיְתָה אִשָּׁה אַחַת שֶׁלֹּא יָדְעָה וְהִכִּירָה אֶת הָרַבָּנִית, וְהוֹסִיפָה בַּמְּחִיר עוֹד וְעוֹד. קִנְטְרָהּ וּבִזְּתָה אוֹתָהּ הָרַבָּנִית עַל הַפְרִיזָה אֶת הַמְּחִיר, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן קָנְתָה זוּגָתוֹ שֶׁל רַבִּי דָּוִד אֶת הַדָּגִים בַּמְּחִיר הַגָּבֹהַּ מִכֻּלָּם. אַחַר-כָּךְ נוֹדַע לָאִשָּׁה הַזֹּאת, שֶׁאִשָּׁה זוֹ שֶׁקָּנְתָה אֶת הַדָּגִים זוּגָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק רַבִּי דָּוִד הִיא, וּבָאָה אֵלֶיהָ לְבֵיתָהּ לְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתָהּ. כְּשֶׁשָּׁמַע מִזֶּה רַבִּי דָּוִד הִקְפִּיד עַל זוּגָתוֹ וְאָמַר לָהּ: 'חָזַרְתְּ הַבַּיְתָה מִבְּלִי לְבַקֵּשׁ מֵהָאִשָּׁה הַזֹּאת אֶת סְלִיחָתָהּ? וְעַד כָּעֵת נָטַרְתְּ לָהּ אֵיבָה? לְכִי וּפַיְּסִי אוֹתָהּ בְּתַכְלִית הַפִּיּוּס. וְכָךְ עָשְׂתָה.