ה - פז

פַּעַם בְּיוֹם שֶׁלִּפְנֵי עֶרֶב פֶּסַח נִכְנְסָה אֶל מוֹהַרְנַ"ת זַ"ל בִּתּוֹ מָרַת חַנָּה צִירְל וְהִתְאוֹנְנָה לִפְנֵי אָבִיהָ וְאָמְרָה לוֹ: אָבִי הַיָּקָר, הַפֶּסַח כְּבָר מִתְקָרֵב וַעֲדַיִן אֵין לָנוּ כְּלוּם עַל צָרְכֵי הֶחָג. (כִּי זוּגָתוֹ מָרַת דִּישְׁל כִּבְּדָה אוֹתוֹ מְאֹד וְלֹא רָצְתָה לְהַחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ מִזֶּה כְּלָל. עַל כֵּן שָׁלְחָה אֶת בִּתָּהּ לֵאמֹר זֹאת), עָנָה לָהּ מוֹהַרְנַ"ת זַ"ל: 'בִּתִּי, ה' יַעֲזֹר', "טָאכְטֶערְל גָאט וֶועט הֶעלְפְן". וְאָכֵן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁהָיָה דָּר בְּרִחוּק מָקוֹם חָשַׁב וְאָמַר לְעַצְמוֹ: מִי יוֹדֵעַ שֶׁמָּא אֵין לְמוֹהַרְנַ"תְּ זַ"ל כְּלוּם עֲבוּר צָרְכֵי הֶחָג, וְהִתְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ וְהָלַךְ וְשָׂכַר עֲגָלָה וּמִלֵּא אוֹתָהּ בְּכָל טוּב תַּפּוּחֵי אֲדָמָה בֵּיצִים יַיִן וְכוּ', וְהֵבִיאוֹ לְמוֹהַרְנַ"ת זַ"ל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח מַמָּשׁ. אַחַר כָּךְ בְּיָשְׁבָם בַּשֻּׁלְחָן בְּלֵיל הַסֵּדֶר וְהִפְלִיג בְּהוֹדָאָה עַל חַסְדֵי ה' שֶׁלֹּא עֲזָבוֹ, פָּנָה בֵּין דְּבָרָיו אֶל בִּתּוֹ וְאָמַר לָהּ: "בְּעֵת שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ שֶׁהַשֵּׁם יַעֲזֹר לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְאָדָם זֶה"."וֶוען אִיךְ הָאבּ גִיזָאגְט גָאט וֶועט הֶעלְפְן הָאבּ אִיךְ נִישְׁט אִים גִימֵיינְט". כְּאוֹמֵר שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ שׁוּם בִּטָּחוֹן בְּשׁוּם אָדָם זֶה אוֹ אַחֵר שֶׁיִּדְאַג לְצָרְכּוֹ, אֶלָּא בֶּאֱמֶת הִתְכַּוַּנְתִּי שֶׁה' יַעֲזֹר כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, יִשְׁתַּלְשֵׁל הַדָּבָר וְיָבֹא אֵיךְ שֶׁיִּשְׁתַּלְשֵׁל.