ו - יב

גַם אַחַר בִּיאָתוֹ מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הָיָה גַּם-כֵּן הִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ לְאֶרֶץ- יִשְׂרָאֵל עָצוּם וּמֻפְלָג מְאֹד בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ, כַּאֲשֶׁר אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, אֲשֶׁר בִּהְיוֹתוֹ בְּלֶמְבֶּרְגְּ יָשַׁב עִם אֲנָשִׁים בַּסְּעֻדָּה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבַּת-קֹדֶשׁ, שֶׁאָז הוּא רַעֲוָא דְרַעֲוִין, וְדִבֵּר אָז הַרְבֵּה מִגֹּדֶל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּרָצוֹן וְהִשְׁתּוֹקְקוּת עָצוּם עַד מְאֹד, עַד שֶׁהֶחְשִׁיךְ הַלַּיְלָה, וְלֹא הִכְנִיסוּ עֲדַיִן נֵר לְבֵיתוֹ, וְהִרְגִּישׁוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁיָּשְׁבוּ אֶצְלוֹ שֶׁהִתְחִיל לִגְוֹעַ, וַיִּצְעֲקוּ לְהָבִיא נֵר לַבַּיִת, וְעוֹרְרוּ וְהֵקִיצוּ אוֹתוֹ; וְהֵבִינוּ אָז, אֲשֶׁר בִּגְלַל גֹּדֶל הִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כָּלְתָה נַפְשׁוֹ לָצֵאת. וְשָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, אֲשֶׁר נִרְמָז גַּם בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה אֵצֶל הִסְתַּלְּקוּת משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁיָּצְאָה נַפְשׁוֹ בְּעֵת רַעֲוָא דְרַעֲוִין בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה מֵחֲמַת גֹּדֶל הִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי יָדוּעַ (דברים רבה יא, ט), שֶׁהִתְפַּלֵּל משֶׁה תקט"ו [חֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה] תְּפִלּוֹת לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וּלְבַסּוֹף, כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: זֹאת הָאָרֶץ וְגוֹ' הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר – מִיָּד כְּתִיב: וַיָּמָת שָׁם משֶׁה וְגוֹ' (דברים לד, ה), כִּי עַל-יְדֵי שֶׁמַּרְאִין לוֹ לָאָדָם דָּבָר הַנֶּחְשָׁק וּמוֹנְעִין אוֹתוֹ מֵאִתּוֹ, נִתְגַּבֵּר הַחֵשֶׁק בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ-כֵן עַל-יְדֵי שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָאָרֶץ וְאָמַר לוֹ "וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר", נִתְגַּבֵּר חִשְׁקוֹ בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁיָּצְאָה נַפְשׁוֹ. (הקדמת ימי מוהרנ"ת ח"ב).