ו - קעב

סִפֵּר אֶחָד שֶׁרָאָה אֶת אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הַמְשֻׁלָּחִים לְסִיבִּיר שֶׁהָיְתָה עֲבוֹדָתוֹ לַחְפֹּר וּלְנַקּוֹת אֶת הַשֶּׁלֶג הַמִּתְרַבֶּה, כְּשֶׁתּוֹחֵב אֶת הַמַּעְדֵּר בַּשֶּׁלֶג וּמְרִימוֹ וּמַשְׁלִיכוֹ, וּבֵין דִּבְרֵי נִחוּמָיו דִּבֵּר וְחִזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי לְשׁוֹנוֹת וּבְאָמְרוֹ "יֵשׁ עִנְיָן שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה וְכָךְ הָלַךְ וְהִתְחַזֵּק מֵהִפּוּךְ אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, בְּהַאֲמִינוֹ שֶׁאָכֵן יֵשׁ עִנְיָן שֶׁיִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה. *