ו - יט

סִפֵּר לִי אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, שֶׁהָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעֵת שֶׁכְּבָר אָחַז בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְנִמְצָא אָז אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, שֶׁהָיָה אִישׁ עָשִׁיר קְצָת וּמְיֻחָס גָּדוֹל, וְנִתְאַוָּה מְאֹד לִנְסֹעַ עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְהִרְבָּה רֵעִים עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְבַקֵּשׁ עֲבוּרוֹ, שֶׁיִּקַּח אוֹתוֹ עִמּוֹ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְנוֹדַע לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִנְיָן זֶה. עָנָה וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהָאִישׁ הַנַּ"ל: אַתָּה חָפֵץ לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל – מִפְּנֵי מָה אֵין אַתָּה נוֹסֵעַ. הֵשִׁיב הָאִישׁ הַנַּ"ל: אִם תִּקְחוּ אוֹתִי עִמָּכֶם – אֶסַּע עִמָּכֶם מִיָּד. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: מַה טַּעַם יֵשׁ לְךָ, שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל; בְּוַדַּאי מֻכְרָח, שֶׁיֵּשׁ לְךָ טַעַם, כִּי הֲלֹא גַּם יִשְׁמְעֵאלִים וְעַרְבִיִּים נוֹסְעִים לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְכוּ'. וְהֵשִׁיב לוֹ מַה שֶּׁהֵשִׁיב. וְהִנֵּה אֵינִי זוֹכֵר סִפּוּר הַדְּבָרִים הֵיטֵב, אֲבָל הָעִקָּר מַה שֶּׁנִּצְרָךְ לָנוּ מִסִּפּוּר זֶה הוּא מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מֵהָאִישׁ הַנַּ"ל, שֶׁאַחַר-כָּךְ נִזְדַּעְזַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהָפַךְ פָּנָיו מֵאִישׁ הַנַּ"ל, וְדִבֵּר אֶל הָעוֹלָם בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל. וְכָל דְּבָרָיו הָיוּ כְּגַחֲלֵי-אֵשׁ, כְּדַרְכּוֹ. וְעָנָה וְאָמַר: כְּשֶׁרוֹצִים בֶּאֱמֶת לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, יֹאמַר 'אִם אֶקַּח אוֹתוֹ יִסַּע'?! כָּךְ רוֹצִים לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל?! הֲלֹא כְּשֶׁרוֹצִים לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לֵילֵךְ רַגְלִי, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר לְאַבְרָהָם: לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וְכוּ' אֶל הָאָרֶץ – לֵךְ דַּיְקָא, שֶׁצְּרִיכִין לֵילֵךְ רַגְלִי מַמָּשׁ כְּדֵי לִזְכּוֹת לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְאָמַר זֹאת בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל מְאֹד. (ימי מוהרנ"ת ח"ב סי' מט). (נכפל כבר לעיל בח"א, סעיף קכ"ט).