ו - קצא

פַּעַם בְּפוּרִים בְּעֵת שִׁכְרוּתוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל שַׁפִּירָא שֶׁהִשְׁתַּכֵּר כַּיָּדוּעַ מְאֹד בְּכָל שָׁנָה. פָּנָה וְאָמַר לְהַשּׁוֹמְעִים סְבִיבוֹ הָבָה וְאֶדְרֹשׁ לָכֶם מוּסָר בְּנִגּוּן שֶׁל הַדַּרְשָׁנִים בַּעֲלֵי מוּסָר. וְהִתְחִיל וְאָמַר הַכָּתוּב עַד מָתַי לְקֵץ הַפְּלָאוֹת, (דניאל יב) בְּנִגּוּן שֶׁל הַדַּרְשָׁנִים בַּעֲלֵי מוּסָר אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם שֶׁהַכָּתוּב שׁוֹאֵל וְעוֹנֶה. עַד מָתַי? וּמְתָרֵץ "לְקֵץ הַפְּלָאוֹת" עַד שֶׁיַּגִּיעַ בְּקֵץ הַיָּמִים צַדִּיק פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁנִּשְׁמָתוֹ פֶּלֶא וְהוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּשְׁמָתוֹ פֶּלֶא גָּדוֹל וְעַל יָדוֹ יְתֻקַּן הַכֹּל. *