ו - ב

אֵין לְהַאֲרִיךְ בְּשֶׁבַח גְּדֻלַּת הַמַּעֲשִׂיּוֹת כִּי גָּבְהוּ מִדַּעְתֵּנוּ רַק מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא בָּהֶם אֵיזֶה רֶמֶז בְּעָלְמָא אָנוּ מְחֻיָּבִים לַחֲתֹר וְלִמְצֹא בְּחַסְדֵי ה'. כִּי שָׁמַעְתִּי גִּלּוּי דַּעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁנַּחְתֹּר לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ בָּהֶם מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא, וְגַם אָמַר שֶׁיְּכוֹלִין לִמְצֹא הַרְבֵּה מֵהָעִנְיָנִים הַמְבֹאָרִים בְּהַמַּעֲשִׂיּוֹת מִי שֶׁבָּקִי וּמֵבִין בִּסְפָרִים קְדוֹשִׁים, רַק גּוּף הַמַּעֲשֶׂה מִי וּמַה וְאֵימַת זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וְכוּ'. (ליקו"ה הלכות ברכות השחר ג, א).