ו - ריח

אָמְרוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ עִנְיָן זֶה שֶׁל פְּשִׁיטַת הַבְּגָדִים שֶׁל הָאָדָם הַבָּא לְהִטָּהֵר הַמֻּזְכָּר בַּכָּתוּב (זכריה ג), הַכַּוָּנָה שֶׁיַּפְשִׁיט וְיָסִיר מֵעָלָיו כָּל הַחָכְמוֹת וְהַדִּמְיוֹנוֹת שֶׁנֶּחְקָק בּוֹ עַל יְדֵי עֲוֹנוֹתָיו, וְיַחְלִיט בְּדַעְתּוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב מֵעַתָּה לְצַיֵּת לְרַבֵּנוּ עַל כָּל אֲשֶׁר יְצַוֵּנוּ וְלָלֶכֶת בְּדַרְכּוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וְאָז תַּעֲלֶה טְבִילָתוֹ כָּרָאוּי וּתְטַהֲרוֹ מִכָּל הַטֻּמְאוֹת, וְאַף זֶה שֶׁמֹּחוֹ צָלוּל בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי מְחֻיָּב לְהַתְחִיל עִם הִתְקָרְבוּתוֹ בְּהַתְחָלָה חֲדָשָׁה וְלִשְׁכֹּחַ תְּחִלָּה כָּל הַהַקְדָּמוֹת שֶׁקִּבֵּל מִמִּי שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק גָּמוּר, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ (ב"מ פה) בְּרַבִּי זֵירָא שֶׁכְּשֶׁעָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּקֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁיִּשָּׁכַח מִמֶּנּוּ תּוֹרַת חוּץ לָאָרֶץ, וּבְוַדַּאי לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ לְעֶצֶם הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא תּוֹרַת אֱמֶת אֶלָּא הַכַּוָּנָה לַהַקְדָּמוֹת וְהַהַרְגָּשׁוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁקִּבֵּל שֶׁהֵם הוֹעִילוּ לוֹ לְקַבֵּל תּוֹרָה בִּהְיוֹתוֹ בְּחוּץ לָאָרֶץ. וְעַתָּה הֵבִין שֶׁצָּרִיךְ וּמְחֻיָּב לְקַבֵּל הַקְדָּמוֹת וּבֵאוּרִים וְהַרְגָּשׁוֹת אֲחֵרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּתְעַלֶּה עַל יָדָם לְמַעְלָה בַּקֹּדֶשׁ.