ו - שכח

אָמְרוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ לְעִנְיַן מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵל טִפֵּשׁ (וראה עוד לעיל חלק ב' סימן רכג), שֶׁהַטִּפֵּשׁ הָאֲמִתִּי הוּא הָאָדָם הַזֶּה שֶׁנֶּאֱבָד לוֹ שׁוּם אֲבֵדָה וּמִתְיָאֵשׁ וּמַפְסִיק לְחַפֵּשׂ אַחֲרֶיהָ, בִּבְחִינַת מַאֲמָרָם זַ"ל "יֵאוּשׁ שֶׁלֹּא מִדַּעַת" (ב"מ כא), כְּמוֹ שֶׁרָמְזוּ בּוֹ הַצַּדִּיקִים שֶׁעִנְיַן הַיֵּאוּשׁ הוּא 'שֶׁלֹּא מִדַּעַת', כִּי כַּיָּדוּעַ מִדִּבְרֵי רַשִׁ"י זַ"ל (תהלים ס, לא) שֶׁכָּל אֲבֵדָה אֵינָהּ אֲבֵדָה כְּשֶׁלְּעַצְמָהּ, כִּי הַדָּבָר הָאָבוּד אֵינוֹ אָבוּד מִצַּד עַצְמוֹ אֶלָּא מִצַּד הָאָדָם הָאוֹבְדוֹ. וְעַל כֵּן הַחוֹבָה לְחַפֵּשׂ אַחַר הָאֲבֵדָה חָלָה הִיא עַל הָאָדָם הָאוֹבֵד. וְהִנֵּה הָאָדָם בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע שֶׁאֵינוֹ מְנַצְּלוֹ כָּרָאוּי הוּא מְכֻנֶּה בְּשֵׁם אוֹבֵד, וְהוּא הָאוֹבֵד הַגָּדוֹל שֶׁבָּעוֹלָם כִּי "אֵין לְךָ אֲבֵדָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵאֲבֵדַת הַזְּמַן", וְאֵין לְךָ טִפֵּשׁ גָּדוֹל מִזֶּה כְּשֶׁחוֹזֵר וּמְאַבֵּד טוֹב נִצְחִי כָּזֶה שׁוּב וָשׁוּב וְעַל זֶה אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל "אֵינִי סוֹבֵל אֶת הַטִּפֵּשׁ".