ו - שצא

הִרְחִיב אֶת הַדִּבּוּר לֹא פַּעַם בְּעִנְיַן גֹּדֶל הַחִיּוּב לְצַיֵּת אֶת רַבֵּנוּ בִּדְבָרָיו כְּמוֹ שֶׁהֵם, וְלִבְלִי לְשַׁנּוֹת בָּהֶם שׁוּם דָּבָר אֲפִלּוּ כְּשֶׁכַּוָּנָתוֹ לְטוֹבָה, וְתָפַס לָזֶה לְדֻגְמָא אֶת מַה שֶּׁנָּהֲגוּ כַּמָּה מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁנָּהֲגוּ לוֹמַר בְּעִתִּים שֶׁהָיָה קָשֶׁה לָהֶם, בִּמְקוֹם סֵדֶר הַהִתְבּוֹדְדוּת, תְּפִלּוֹת מִסֵּפֶר לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת, וְכֵן מֵחֲמַת גֹּדֶל הַחֲשִׁיבוּת הַמּוּבָא בַּזֹּהַר לִהְיוֹת עֵרִים בַּלַּיְלָה וְלַעֲסֹק אָז בַּתּוֹרָה עַד אוֹר הַבֹּקֶר, עַל כֵּן הָיוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁכְּשֶׁרוֹאֶה הָאָדָם שֶׁאֵין יָכוֹל לְהִתְעוֹרֵר בִּשְׁעַת חֲצוֹת מַמָּשׁ וְלִהְיוֹת עֵר אַחֲרֶיהָ כָּל הַלַּיְלָה טוֹב יוֹתֵר שֶׁיָּקוּם וְיִתְעוֹרֵר מְאֻחָר יוֹתֵר וְיִשָּׁאֵר נֵעוֹר עַד אַחַר הַתְּפִלָּה, וְאָמַר עַל זֶה שֶׁאֵין זֶה מֵהַנָּכוֹן וְאֵין כֵּן דַּעַת רַבֵּנוּ, וּכְבָר בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים הִקְפִּיד עַל זֶה ראבר"נ זַ"ל מְאֹד, כִּי רַבֵּנוּ הִזְהִיר לָקוּם בַּחֲצוֹת בְּדַוְקָא, כַּמּוּבָא בְּתוֹרָה קמט, וּבְעוֹד מְקוֹמוֹת. וְעַל כֵּן בְּאִם קָשֶׁה הַדָּבָר יִתְעוֹרֵר דַּוְקָא בַּחֲצוֹת וְיֹאמַר הַתִּקּוּן וְיַעֲסֹק בַּתּוֹרָה אָז כְּפִי יְכָלְתּוֹ וְאַחַר כָּךְ יַחֲזֹר לִישֹׁן וְיָקוּם לְהִתְפַּלֵּל בְּעִתָּהּ וּבִזְמַנָּהּ. וּכְמוֹ כֵן לְעִנְיַן הַהִתְבּוֹדְדוּת הַנָּכוֹן לְהַקְפִּיד עָלֶיהָ בְּדַוְקָא כִּרְצוֹן רַבֵּנוּ זַ"ל הַפָּשׁוּט. (וראה עוד בחלק ג, תצט).