ו - שצב

הָיָה אוֹמֵר לְעִנְיַן הַהִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁהָעִקָּר הַנֹּהַג בָּהּ הוּא לְפָרֵט וּלְחַפֵּשׂ בִּתְפִלָּתוֹ וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵת ה' שֶׁיִּזְכֶּה לְתַקֵּן אֶת הָעַוְלוֹת שֶׁנִּרְאִים לוֹ כִּקְטַנִּים שֶׁמְּדַלֵּג עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ אֵינָם בְּנִמְצָא, שֶׁעֲלֵיהֶם בִּקֵּשׁ וְהִפְצִיר דָּוִד הַמֶּלֶךְ בִּתְפִלָּתוֹ "לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע, עֲוֹן עֲקֵבַי יְסֻבֵּנִי", שֶׁעִקַּר פַּחְדוֹ וְיִרְאָתוֹ לְיוֹם הַדִּין הַקָּרֵב הוּא מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת שֶׁהָאָדָם דָּשׁ אוֹתָם בֶּעָקֵב וְאֵינוֹ מֵשִׂים לֵב עֲלֵיהֶם. עַד שֶׁמִּצְטַבְּרִים חָלִילָה אִם לֹא יַחֲזֹר עֲלֵיהֶם בִּתְשׁוּבָה. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל (סנהדרין צט:) עַל הַכָּתוּב "וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה".