ו - תיא

אָמַר: כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְבַקֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לַאֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים טוֹבוֹת כָּרָאוּי, צָרִיךְ גַּם לְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּשָּׁאֵר גַּם צָלוּל בְּדַעְתּוֹ וְלֹא יִכָּנֵס בְּסוֹף יָמָיו לְדִמְיוֹנוֹת וּבִלְבּוּלִים וּשְׁטוּתִים הַנִּמְצָא לִפְעָמִים בִּזְקֵנִים הַבָּאִים בַּיָּמִים.