ו - תיג

הָיָה אוֹמֵר: עִקַּר הַהִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁל הָאָדָם בְּחִנּוּךְ בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ הוּא שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל כָּל כָּךְ עַד שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְתָבְעוֹ לְמַעְלָה בְּיוֹם דִּינוֹ עַל שֶׁהֶחֱסִיר בְּחִנּוּכָם חָלִילָה וְשֶׁיּוּכַל לוֹמַר "עָשִׂיתִי מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלַי", וְאָז אַף שֶׁנַּעֲשֶׂה עִם בָּנָיו מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה אֵין צָרִיךְ שֶׁיִּפֹּל חָלִילָה בְּדַעְתּוֹ. וְצָרִיךְ לְהַקְפִּיד לָתֵת לַיֶּלֶד הַחִנּוּךְ בְּכָל גִּיל כְּפִי הָרָאוּי לוֹ בִּבְחִינַת "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ" (משלי כב), וְאִם חָלִילָה מְחַסֵּר מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְקַבֵּל לְפִי גִּילוֹ בְּתוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם עַל זֶה יִתְבְּעוּהוּ בְּיוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל.