ו - תיד

הָיָה אוֹמֵר: מִדֶּרֶךְ הַיֵּצֶר הָרָע לָבוֹא לָאָדָם וְלוֹמַר לוֹ רְאֵה כַּמָּה מִצְוֹת כְּבָר עָשִׂיתָ, וּמַה לְּךָ לְהַדֵּר שׁוּב אַחֲרֵיהֶם לְקַיְּמָם יוֹתֵר, וְעוֹד בְּהִדּוּר רַב יוֹתֵר וְיוֹתֵר, דַּי לְךָ כְּבָר בְּמַה שֶּׁעָשִׂיתָ וּבְמַה שֶּׁהֻרְגַּלְתָּ מִכְּבָר, וּכְשֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין הָאָדָם מֵשִׂים לִבּוֹ לִדְבָרָיו וּמַמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוֹת, וּמִשְׁתַּדֵּל עוֹד לְהַדֵּר בָּהֶם יוֹתֵר וְיוֹתֵר. בָּא אֵלָיו שׁוּב הַיֵּצֶר מִצַּד אַחֵר וְאוֹמֵר לוֹ: "וְכִי כְּבָר מֶה עָשִׂיתָ וְכִי מֶה חָשׁוּב הַמִּצְוָה שֶׁעָשִׂיתָ, אֵין הַמִּצְוָה שֶׁעָשִׂיתָ שָׁוָה כְּלוּם. אֵינְךָ מְהַדֵּר בֶּאֱמֶת בְּקִיּוּמָם, וְאֵינְךָ עוֹשֶׂה אוֹתָם לְשֵׁם שָׁמַיִם וְכַדּוֹמֶה, וּבְכָל פַּעַם וּבְכָל אֹפֶן עַל הָאָדָם לְהִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחַת הַמִּצְוֹת, לִפְנֵי קִיּוּמָם לוֹמַר לְעַצְמוֹ מֶה חָשׁוּב וְגָדוֹל קִיּוּם הַמִּצְוָה שֶׁהוֹלֵךְ אֲנִי לְקַיְּמָם, בִּפְרָט מִצְוֹת דְּאוֹרַיְתָא כִּתְפִלִּין, כְּשַׁבָּת, צִיצִית וּתְפִלִּין וְעוֹד וְעוֹד, וְאַחַר שֶׁקִּיְּמָם לִשְׂמֹחַ שׁוּב בַּמִּצְוָה שֶׁעָשָׂה וְיִשְׂמַח וִיחַזֵּק עַצְמוֹ וְיֹאמַר לְעַצְמוֹ: בָּרוּךְ ה' זָכִיתִי וְשָׁמַרְתִּי מִצְוַת הַשַּׁבָּת וְהִנַּחְתִּי תְּפִלִּין וְכוּ' וְכוּ', וְכֵן בְּכָל הַמִּצְוֹת וְהַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשָׂה יוֹדֶה לַה' עַל הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁזִּכָּה אוֹתוֹ. וְיִתְפַּלֵּל לַה' וְיֹאמַר: אִם בֶּאֱמֶת זִכִּיתַנִי כְּבָר בְּמִצְוָה יְקָרָה כָּזוֹ עָזְרֵנִי לְהַדֵּר בָּהּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְאֶזְכֶּה גַּם לְהַשִּׂיג מַעֲלַת הַמִּצְוָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְחוֹזֵר חֲלִילָה.