ו - תכט

אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁקָּבְעוּ הַתְּנָאִים הָיָה צָרִיךְ דּוֹד הַכַּלָּה אֲחִי אִמָּהּ שֶׁדָּר בְּטֶעפְּלִיק לְהָבִיא הַכֶּסֶף, וְחִכּוּ עַד בּוֹשׁ וְלֹא הִגִּיעַ. וְכַמָּה מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ רָמְזוּ לוֹ שֶׁלֹּא יְוַתֵּר עַד הַגִּיעוֹ. עַד שֶׁנִּגְּשָׁה אֵלָיו הַמְשֻׁדֶּכֶת וְאָמְרָה לוֹ: רְאֵה הַכֶּסֶף נִמְצָא וְהוּא יַגִּיעַ וְאֵין לְךָ מַה לִּדְאֹג. וּכְבָר יָשְׁבוּ הַמְזֻמָּנִים וְהָרַב שֶׁל הָעִיר וְהָיָה בָּזֶה מִשּׁוּם בִּזָּיוֹן שֶׁיַּחְזְרוּ רֵיקָם. עָנָה וְאָמַר לָהּ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זַ"ל: וְכִי בִּשְׁבִיל כֶּסֶף אַסְכִּים לְבַזּוֹת אֲנָשִׁים? וְסָמַךְ עַל יָשְׁרוֹ שֶׁל חָמִיו שֶׁהִבְטִיחַ לְרַבִּי אַיְיזִיק שֶׁלֹּא יְרַמֵּהוּ. וְגָמַר הַשִּׁדּוּךְ. וְאָכֵן לְמָחֳרָת הִגִּיעַ הַכֶּסֶף וְהִפְקִידוּ זֹאת בִּידֵי שָׁלִישׁ. וּבַחֲנֻכָּה הַקָּרוֹב אַחַר הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה נִכְנַס לַחֻפָּה. וְחוֹתַנְתּוֹ הָיְתָה מִתְפָּאֶרֶת וּמִשְׁתַּבַּחַת בּוֹ תָּדִיר אֵיךְ שֶׁאָמַר שֶׁלֹּא יִתֵּן וְיַסְכִּים לְבַזּוֹת אֲנָשִׁים בִּשְׁבִיל כֶּסֶף. וּכְמוֹ כֵן זוּגָתוֹ זַ"ל סִפְּרָה לוֹ בְּשֶׁבַח עַל הָרֹשֶׁם הַגָּדוֹל שֶׁעָשָׂה בָּהּ בְּוַתְּרָנוּתוֹ.