ו - תעב

הָיָה אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁדָּר בְּאוּמַן שֶׁנֶּחֱלָה בְּנוֹ עַד כְּדֵי מִיתָה מַמָּשׁ וּבָא אֵלָיו לְשָׁאֲלוֹ מַה יַּעֲשֶׂה, אָמַר לוֹ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זַ"ל קָחֵהוּ אֶל צִיּוּן רַבֵּנוּ זַ"ל וְהַפְצֵר שָׁם בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, וְאָמַר לוֹ, אֵיךְ אֶקָּחֵהוּ וַהֲרֵי הוּא מְרֻתָּק לְמִטָּתוֹ מִבְּלִי נוֹעַ, אָמַר לוֹ קָחֵהוּ עִם מִטָּתוֹ, וְהוּא בִּתְמִימוּתוֹ שָׁמַע בְּקוֹלוֹ וְהִתְאַסְּפוּ יַחַד עִמּוֹ עוֹד כַּמָּה מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ וְהֶעֱלוּהוּ שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ לְבֵית הַצִּיּוּן, וְשָׁם הִתְפַּלְּלוּ וְצָעֲקוּ לַה' בִּתְפִלָּתָם בְּלֵב נִשְׁבָּר עַד מְאֹד, וְאָכֵן חָזַר לִבְרִיאוּתוֹ וְיָצָא מִכְּלַל סַכָּנָה עַד שֶׁהִבְרִיא לְגַמְרֵי וְהָיָה הַדָּבָר לְנֵס.