ו - תקכא

הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַ"ל הָיָה מִזְדַּמֵּן מִפַּעַם לְפַעַם אֵצֶל הָרַב "הַנּוֹדָע בִּיהוּדָה" מֵחֲמַת שֶׁזּוּגָתוֹ שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַ"ל הָיְתָה קְרוֹבָתוֹ, פַּעַם אַחַר שֶׁגָּמַר בַּעַל 'הַנּוֹדָע בִּיהוּדָה' אֶת תְּפִלָּתוֹ. נִגַּשׁ אֵלָיו הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְאָמַר לוֹ: "תֵּרַצְתֶּם אָכֵן יָפֶה אֶת הָרַמְבַּ"ם, אֲבָל לֹא בְּאֶמְצַע בִּרְכַּת חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ?" עָנָה וְאָמַר לוֹ, רַבִּי יִשְׂרָאֵל! בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְכֶם "אֵינִי מִתְעָרֵב בָּעִנְיָנִים שֶׁלָּכֶם אָנָּא מִמְּכֶם אַל תִּתְעָרְבוּ בְּעִנְיָנַי". "אִיר הָאט שֵׁיין פַארְעֶנְטְפֶערְט דֶעם רַמְבַּ"ם אָבֶּער נִישְׁט בַּיי 'חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ' - אִיךְ מִישְׁ זִיךְ נִישְׁט אִין אַיֶיערֶע זַאכְן מִישְׁט זַאךְ נִישְׁט אִין מַיְינֶע זַאכְן".