ו - תקכט

הִגִּיעַ פַּעַם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב אֶל יְהוּדִי אֶחָד וּבֵין דִּבּוּרָם שְׁאָלוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב מִמַּה פַּרְנָסָתְךָ? עָנָה לוֹ פַּרְנָסָתִי הוּא הֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי סוּס נִפְלָא בְּיוֹתֵר שֶׁאֲנִי עוֹבֵד עִמּוֹ וְסוּס זֶה לְמַזָּלִי הַטּוֹב הִנּוֹ סוּס בָּרִיא בְּיוֹתֵר. וְכָךְ הָלַךְ וְהִפְלִיג בְּמַעֲלַת סוּסוֹ הַבָּרִיא. שְׁאָלוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב: הַאִם זָכוּר לְךָ אֵיזֶה יְהוּדִי שֶׁנִּשְׁאָר חַיָּב לְךָ סְכוּם נִכְבָּד אוּלָם כְּבָר שָׁבַק חַיִּים וְהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ? וְאָמַר: אָכֵן הָיָה לִי חָבֵר אֶחָד כָּזֶה שֶׁהָיָה חַיָּב לִי כֶּסֶף, וּמֵת וְהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ בְּטֶרֶם פֵּרְעוֹנוֹ, הִפְצִיר בּוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב שֶׁיִּמְחֹל לוֹ לְגַמְרֵי עַל חוֹבוֹ עַד שֶׁנַּעֲנָה לוֹ, וְכָתַב וְחָתַם שְׁטַר מְחִילָה עַל כָּל חוֹבוֹ וְקָרַע אֶת שְׁטַר חוֹבוֹ. וְתֵכֶף וּמִיָּד אַחַר כָּךְ נָפַל הַסּוּס מֵת. הִתְחִיל הַלָּה לִבְכּוֹת לִפְנֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב מָה עֲשִׂיתֶם לִי וּמֵאַיִן אֶקַּח כָּעֵת פַּרְנָסָה. עָנָה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְאָמַר לוֹ סוּס זֶה הָיָה חֲבֵרְךָ שֶׁבָּא בְּגִלְגּוּל בְּסוּס זֶה, וְעָבַד אֶצְלְךָ כְּדֵי לִפְרֹעַ לְךָ אֶת חוֹבוֹ וְכָעֵת שֶׁמָּחַלְתָּ לוֹ מִמֵּילָא הִתְפַּגֵּר.