ו - תקסה

כַּיָּדוּעַ הָיָה הַצַּדִּיק רַבִּי מֹשֶׁה לֵייבּ מִסַּאסוֹב זַצַ"ל הוֹלֵךְ אַף בִּימֵי הַחֹרֶף הַקָּשִׁים אַחַר קִימָתוֹ וַעֲרִיכָתוֹ תִּקּוּן חֲצוֹת וּמְבַקֵּעַ עֵצִים בְּעַצְמוֹ וּמְחַלְּקָם לַעֲנִיִּים שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לְהַסָּקָה וּלְחִמּוּם וְכוּ'. וְכָל זֶה עָשָׂה לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע פַּעַם שְׁנֵי גּוֹיִים שֶׁהִשְׁתַּכְּרוּ וְאָמַר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ בְּשִׁכְרוּתוֹ "אָחִי אֲהַבְתִּיךָ מְאֹד". עָנָה לוֹ חֲבֵרוֹ אִם אֲהַבְתָּנִי מַדּוּעַ אֵינְךָ דּוֹאֵג לִי וְאֵינְךָ בָּא וְרוֹאֶה עֲנִיּוּתִי הַקָּשָׁה שֶׁבְּבֵיתִי? וְאָז כְּשֶׁרָאָה זֹאת אָמַר אַחַר כָּךְ, לָמַדְתִּי מֵהֶם פֵּרוּשׁ בְּעִנְיַן אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, וְהַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁאַהֲבָה זוֹ תִּתְבַּטֵּא בְּעֶזְרָה לַחֲבֵרַי וּלְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְלִדְאֹג לְמַחְסוֹרוֹ וְאֵין דַּי בָּזֶה שֶׁתִּהְיֶה הָאַהֲבָה רַק בַּלֵּב וְלֹא בַּפֹּעַל מַמָּשׁ.