א)

בעת שהי' גודל המחלוקת על מוהרנ"ת ז"ל שהמתנגדים הוציאו פקודה להשמיד להרוג ולאבד וכו' את כל אנ"ש ואנ"ש סבלו אז הרבה מאד והנס גדול שלא נהרגו אז כל אנ"ש ומעט מבואר מזה בהמכתבים שבאלו השנים ובימי התלאות ואז הי' כל החורף הזה מוהרנ"ת ז"ל באומין וכו' הי' ירא לחזור לברסלב שלא יהרגו אותו והי' מתאכסן אצל חבירו ר' נפתלי ז"ל וכל יום הי' הולך על ציון רבינו ז"ל והרבה בתפלה כמה וכמה שעות וכשחזר לאכסניא שלו היינו לר' נפתלי הנ"ל הי' שואל לו על מכתבים (כי המכתבים שלו בא לר' נפתלי ז"ל) וכשקרא אותם הי' אומר כנראה שאיני יכול עדיין לחזור לביתי (כי הי' מצפה בכל יום לחזור לביתו לברסלב והיה מסתכל על המכתבים שקיבל מאנ"ש מכל מקום ומב"ב לידע איך הדבר ואם נישקט קצת להם המחלוקת) כי ראה בהם עדיין את הלהבה שמתגבר בכל פעם. ופעם אחר אחר פורים שהי' אז אנשי בליעל בפורים שברו החלונות וכו' בהקלויז באומן בדברי ההסתה ופתוי של הרב מסווראן שבאומן יש ברסלבר קלויז הלא אם כ"א הי' לוקח לבנה לא הי' נשאר כלל ואז כמעט שהרסו את הקלויז לולא הפחד שהפילו עליהם מהחשובים שבעיר שהחזיקו עם אנ"ש ומובן מאליו מאלו גודל הנחת של מוהרנ"ת זצ"ל שהי' לו בזה הפורים שראה ששברו את החלונות והדלתות וכו' וכמעט שהרסו אותה כולה ואעפי"כ התחזק אז לקיים שמחת פורים וכמובא במכתביו ז"ל ואז בעש"ק פ' פרה כשהלך למרחץ באומין עמדו עליו ושרפו מלבושיו והי' אז ר' מאיר בלעכיר עמו והביא לו מלבושים אחרים וכו' וכל אותו החורף אעפ"י שאנ"ש מכל המקומות ואנ"ש שבברסלב וב"ב שבשם הריצו אגרות אליו שלמעה"ש שאל יחזור לברסלב כי ממש יהרגו אותו אעפי"כ הוא הי' חזק אצלו שיחזור ורק שיאריך עוד איזה זמן באומן בתפלה על ציון הק' ותמיד כשחזר לר' נפתלי אמר כנראה שאיני יכול לחזור עדיין לביתי כנ"ל ואחר ר"ח ניסן שאחר פורים הנ"ל בא פעם אחד מהציון הק' ששהה שם הרבה יותר ממנהגו בכל יום וכשבא לר' נפתלי ז"ל וראה ר' נפתלי בפניו חדשות שהוא איננו כתמול שלשום וגם אמר לו כנראה שכבר אוכל לחזור לביתי ואז נתן לו ר' נפתלי המכתבים שבאו אליו וקרא אותם ואמר שאינו מביט על שום דבר ושיחזור לביתו (כי הכיר מתפלתו על ציון הק' שנתקבלה תפלתו שיכול לחזור לביתו) וכן הווה שחזר לביתו קודם פסח. ומובן מאליו שהמתנגדים חרקו שיניהם עליו אבל פחד ה' נפל עליהם שלא נגעו בו כי כבר ראו מעט מופתים אז ואעפי"כ פעלו אצל הממשלה לעמוד הרצענים אצלו שיעברו בביתו וכן היה ועבדו אצלו גם בשבת וכו' וכן הי' עד ערב פסח בצהרים שאז לקחו אותם בחזרה ע"י השתדלות מאנ"ש. וכבר מבואר מעט בימי התלאות מזה ואיך שהב"ב חברו בהסבר מזה ואיך השקיטם. ובלילה הזה בליל פסח כשיצאו בבוקר מצאו שכל הבית של מוהרנ"ת ז"ל מבחוץ היו מצויר בצלמים שתי וערב שהמתנגדים ציירו על כל הכתלים של מהרנ"ת ז"ל שתי יערב ואעפי"כ הרשעים כים נגרש לא יכלו השקט שאחיך העיז לבא לביתו ולא הרגוהו אותו ועל כן הסכימו אצלם שכאשר ראובן מאירציס שהי' הגדול שבהם למדן גדול וכו' וכו' ושהוא הי' לו בערשיד חתנו פנחסיל שהוא הי' ג"כ למדן ומיוחס וכו' ונכבד אצלם מאד והוא מכבר לקח ע"ע להרוג את מוהרנ"ת ז"ל בידיו וע"כ נסכם אצלם שתיכף ביום ראשון בחול המועד ישלחו ראובן יארציס עגלה מיוחדת ע"י א' מבריונים שלהם אחר חתנו פנחס להביא אותו מבערשיד לחותנו ראובן מארציס הנ"ל על ימים האחרונים של פסח ובזה בוודאי יהיה גמר ח"ו ממוהרנ"ת ז"ל וכן עשו שתיכף ביום א' בחול מועד בבוקר השכם שלחו עגלה מיוחדת להבערשיד כנ"ל. ואנ"ש כששמעו זאת ממש נמס לבם בקרבם ולא ידעו עצה מה לעשות אם להגיד למוהרנ"ת זצ"ל או לא ולא הי' מי שרצה להביא בשורה כזאת למוהרנ"ת ז"ל ורק הצדקת אדיל בת רבינו זצ"ל כששמעה זאת לא יכלה להתאפק ורצתה תיכף לבית מוהרנ"ת זצ"ל והוא היה תמיד על העלי' שלו (המייביר שטיבל) שהי' כלוא ומסוגר שם בעבודת השם וכו' והיא עלתה תיכף לשם וכשראה אותה מהרנ"ת ז"ל נתפלא מאד שבאה כ"כ בבקר השכם וגם הי' לו מזה רמזים נפלאים בעבודת ה' כי הסתכל תמיד על הרמזים שבכל יום ועכשיו תיכף בבוקר ההבטה הראשונה הי' לנגדו זרע רבינו ז"ל וכו' ושאל אותה מה רוצה וסיפרה לו בפחד ורעדה אין אתם יודעים ששלחו אחרי פנחסיל וכו' ועמד קצת כמשתומם והשיב לה מסתמא לא יבא (אע ער וועט מסתם ניט קומען) ואמרה אליו עוד פעם הלא כבר שלחו אחריו עגלה מיוחדת והשיב לה עוד פעם מסתמא לא יבא.וכשמעה ממנו אלו הדיבורים איזה פעמים הניחה דעתה וחזרה לביתה. והסוף הי' כשזה הבעל עגלה שהוא הי' מריש הבריוני שלהם בא לבערשיד עם העגלה שלו ראה שהולכים עם הלויה של פנחסיל הנ"ל שבא ליקח אותו וסיפרו לו שפתאום נחלה ומת רח"ל והתיישב א"ע הבע"ג למה ימהר א"ע לשוב בבשורה כזאת ורצה לעשות באופן שיבא חזרה בליל שביעי של פסח בערב כדי שלא יראו אותו ושלא יהי' רעש מזה אבל הוא בא בעת שיצאו מבתי כנסיות בערב בשביעי של פסח והי' רעש גדול שבא ביום טוב והמתנגדים כששמעו מה שנעשה והם כל היום הי' להם כליון עיניים וכו' נתהפך פניהם ופני עקיבא מערציס בראש לשולי קדרה – ופחדו מאז להרוג את מהרנ"ת ז"ל.