ב)

הר' שמואל העליר הנ"ל נתגדל מנעוריו אצל הרב החוזה מלובלין זצ"ל ואביו של ר' שמואל הנ"ל שמו הר' אברהם פרץ הי' מתלמידיו של החוזה מלובלין ובעל תוקע של החוזה. והחוזה הי' מחבב את ר' שמואל מאד וצוה לאביו שיסע אתו לא"י ושם יעשה נפלאות וכו' ומאז בבחרותו נסע אביו עמו לצפת ושם נעשה אח"כ אב"ד ומרא דאתרא. והוא הי' חכם בכל מיני חכמות וגם בחכמת הרפואה הי' לו יד ושם וכמעט שהוא הי' הרופא בכל מקומות האלו ואפילו הגויים להבדיל היו באים אצלו למאות ולאלפים מכל מקומותם לרפאות והרבה הרבה פעמים הי' נוסע אתם לכפרם או לעירם והי' לן אצלם כמה ימים ולילות לרפואתם וכל מה שרצו לשלמו שכר לא רצה לקבל כלל רק אמר להם שיצוו לבניהם אחריהם שיהיו אוהבי ישראל ושאם יראו ישראל תועה שישיבו אותו לביתו וכו' וכן נטע תמיד אהבה בלבותם לישראל וכן הוה עד אלו הימים היו אוהבים לישראל יותר משאר עיירי ארץ ישראל ובפרט לנכד הר' שמואל העליר היו מכבדים מאד והיו קוראים אותם בני חכם שמואל והיו אומרים שהם מכירים אותם בפנים אם הם בני חכם שמואל וסיפרו לי שאפי' בר"ה הי' בבית המדרש והי' עומדים שורות שורות בחוץ הרחובות מלא עם ערבים וערביות שבאו להתרפאות אצלו ויצא קודם תקיעת שופר ואז הי' טרוד מאד בעבודת ה' כידוע ולא הי' מוחו ודעתו כלל לידע איזה רפואות ליתן אבל אמר לכל אחד מה שנפל לו בפיו שיעשה לרפואתו וכן עשה עד שגמרם ולאחר יו"ט באו כולם עם תשורות ותודות והכל עשה למען אהבת ישראל כידוע. ומעולם לא נסע אפי' אמה אחת חוץ לארץ הקדושה ופ"א הי' הפאשא בעכו חולה מסוכן ושלחו אחריו שיבא לרפאותו ובא עד מחוץ לעיר שידע שעד שם גבול ארץ ישראל ולא רצה לילך יותר והכריחו להביא הפאשא במטה אצלו מחוץ לעיר.

(והוא הי' לו ריב עם הריזינער כי הריזינער רצה לקבל תחתיו כל הכוללות מא"י והוא לא הסכים על זה וע"כ הי' הריזינער מריב אתו. והחסידים של הריזינער אמרו להריזינער מדוע אינו מעניש אותו אמר להם הריזינער מפני כח התורה שלו וכח ארץ ישראל אינו יכול לעשות לו כלום.

ופ"א ספרו לפניו שהריזינער אומר ארץ איז דא אין ישראל בין איך והי' הר' שמואל אומר ע"ז שזה אפיקורסות וכו'): וספרו משפחתי שפ"א הי' עצירת גשמים והי' יוקר גדול וכו' ופתאום באו ערבים לר' שמואל עם שקים הרבה קמח למכור וקנה אצלם לחלקם להעיר וכשבאו לשלם להם הכסף ולא מצאו אותם ועד היום הזה לא נודע מי היו אלו האנשים והרה"צ מאעריטש ביקש אותו שיהי' מוהל ולא רצה והפציר בו ופ"א מל בן אחד ועשה אותו לכרות שפכה וראו שהוא משתין שותת והי' לר' שמואל טענה להרב מאבריטש והשיב לו שאל יראה מזה כי עד החופה הי' לו רפואה. וכשהגיע אצל הילד תור נשואין ולא נרפא עדיין רק שותת באו להרב מאוריטש וצוה שיעשו החופה מאז נרפא לגמרי כאחד האנשים והי' לו בנים וכו'.