א)

מר' משה קליין ז"ל, א' מאנש"ש מהנולדים באה"ק ונתקרב לרבינו הק' ע"י תלמידי מוהרנ"ת ז"ל הר' מאיר מטעפליק ור' נחמן ערוואדסקער ז"ל שאביו ישב בשכינות אתם ואמו היתה אז בהריון ממנו והולידה אותו וחשבו שהוא נפל וי' להם יסורים גדולים ולא רצו לעשות הברית מילה וכו' אבל תלמידי מורנ"ת הנ"ל הם לקחו את הילד לביתם ועשו הברית מילה והבטיחו חיים טובים להילד וכו' ואח"כ כשנתגדל הילד נתקרב אצלם והי' מתלמידם, ואביו כשראה שנתקרב לאנש"ש הסיתוהו המתנגדים והחל לרדוף אותו עד חרמה להריגה ממש וישב עליו שבעה ימי אבילות רח"ל והדיח אותו מלהיות בן וכו' (והם אמרו לו בזה הלשון מפני זה עליך לא אשב עוד אבילות וכן היה שעל שאר בניו היינו אחינו ישב אבילות מפני שמתו בחייו אבל הוא האריך ימים. ולבסוף לעת זקנת אביו הי' אצלו בכבוד ולמד ספר רבינו ז"ל וי' מתחרט על התנגדותו מאז ואמר שלא הי' יודע קדושת רבינו ז"ל וספריו וכו'. וזה הר' משה נסע לאומן על ר"ה וכשנסע בחזרה על הספינה הי' בפורים על הספינה והי' לו מגילה וקראו את המגיל ועבר אצלם גוי יווני ורקק על המגילה והרים הר' משה ידו ונתן לו איזהו מכות לחי כדבעי. והלך היווני וקיבל לפני הקפיטאן עליו ובא הקפיטאן עם וואטרווסין ותפסו אותו בתפיסה ורצו לענשו ושאלו אותו האמת שהכית את היווני הזה והשיב הן ושאלו אותו מדוע הכית אותו ענה ואמר מפני שביזה ורקק על ה"עשרת הדברות" ("ער האט גישפאט פין דיא צוון גיבאט" שהעשרת הדברות חשיב אצל כל הא?). השיבו לו אתה יכול להוכיח את זה בבירור. הלך ופתח את המגילה במקום עשרת בני המן והראה להם שיש עשרה שורות ואותיות גדולים שבשאר הדפים אין כזה. ואמר להם שזה הוא העשרת הדברות וספרו השורות ואמרו כן כן אמת דברת שזה הוא העשרת הדברות ונתנו לו תודה על ההכאה וגם הם הכו את היווני. (ובאמת אם הי' מראה להם העשרת הדברות בס"ת לא הי' כ"כ ניכר שמי שיאמינו לו אבל בהעשרת בני המן שם ניכר מאד והאמינו לו כנ"ל. ובאמת מובא בספרים שהעשרת בני המן הם זה לעומת זה כנגד העשרת דברות). והר' משה הנ"ל לבסוף דר בחיפה ועסק במסחר והי' עשיר גומל חסד ועושה צדקה לכל שיש הרבה לספר מצדקותיו. ובכל העיר חיפה שמו נודע לתהלה. וקרב שם נפש יקר כמוהו ר' יהודה רוזנטאל ז"ל ששמו נודע לתהלה בכל עיר חיפה צדקתו וקדושתו וישרותו ותמימותו. ויש הרבה לדבר מאלו השתי נפשות ששמו נודע לתהלה בכל העיר חיפה צדקתו וקדושתו וישרותו ותמימותו. ויש הרבה לדבר מאלו השתי נפשות אשר להם. והר' משה הנ"ל לבסוף ירד מנכסיו (עי' אשה ארורה אשתו השני' קרובתו שהיא עשקה את כל נכסיו ועוד נעשה בע"ח וכו' וממש ירבה עד לחייו שיהיו' נעשה חסיד קרלין ולא ברסלבר (והוא הי' מראה לי תמיד בתנועותיו שהיא רצתה איך זאיל ווערין קארלינער ?? ומתפלא ע"ז) ואמר לי שיתן לעצמו עצה ונתן לה כסף שתקח את שיניה "זאל זיך ארוס נעמין דיא ציין" (וכידוע המעשה שהזקן הידוע הי' פ"א עם רבינו ז"ל ביחד ואמר "אומרים עלי שאני חולק עליכם הלא אני זקן ואפי' השיניים אין לי כבר ואחז את יד רבינו ז"ל לתוך פיו והראה לו שאין לו שיניים. ואמר אח"כ רבינו ז"ל שאינו ירא מהזקן שהוא בעצמו הראה לו שאין לו שיניים (וכבר מובא בהמעשה מזבוב ועכביש שמי שאין לו שיניים אינו יכול לעלות על ההר וגדל שם עשב שמי שבא לשם באיזה אופן שהוא נופלים לו כל השיניים וכו' וכמו שכתוב בתהלים במזמור ד' המובא על זה המעשה שני רשעים שברת וכו' ע"ש בהמעשה היטב ותבין. ובזה המעשה מרומז המחלוקת מהזקן על רבינו ז"ל). ונתן עצמו הר' משה הנ"ל העצה לפתיחה שתקח את השיניים שלה ובזה יהי' לה מפלה. ויש עוד לספר מזה האשה שהיא היתה נשואה לאיש יקר שיתקרב לאנ"ש והיא תלשה שערות הזקן של ר' ישראל מקארדן ז"ל והכיתה אותו על הלחי ואת בעלה רחקה מחסידות ברסלב ונפטר עי"ז ויש בזה מעשה לספר). וכתב הר' משה לתלמיד א' של ר' ישראל מקארדין שילך על קבר ר' ישראל בטברי' ליספר לפניו איך שהוא יש לו יסורים מהארורה (שגם לר' ישראל עשתה יסורים כנ"ל). וממש היא רוצה לכלותו לגמרי ח"ו וכן עשה והסוף הי' שהאשה הנ"ל חלתה במחלת סרטנים ומתה מזה רח"ל]

והסוף הי' שר' משה ירד מנכסיו לגמרי על ידה ולקחו ממנו הבית ונכסיו מחובות שלה ומחמת רחמנות שכרו לו דירה בחצר נכרים בית קטן ואפל בתחתית הארץ ורק מטה א' הי' שהי' שוכב עלי' והמטה הי' מלא עפר וחיפושיות וכל מיני שרצים והוא הי' נעשה חולה וחלש בכל גופו שעיניו כהו מלראות וכל אבריו פסקו מלעשות פעולות והי' מוכרח לילך בכל יום לאכול בהכנסת אורחים חתיכת לחם עם מעט תה זאת היתה פרנסתו וכן הי' איזה זמן ושמענו את זאת חיל ורעדה אחזתנו ולא האמנתי לזה ונסעתי בהתעוררות אנ"ש ובאתי לביתו הדירה הנ"ל ממש לא הבינותי איך הי' יכול לחיות אפי' שבוע א' שם ומכ"ש כמה וכמה חדשים וגם לא הכרתיו כלל והבאתי אותו לירושלים עיה"ק בין אנ"ש והי' אתנו מכ"ה אלול עד י"ב ניסן שאז נפטר וכו'. ובכל הזמן לא הטיח דברים ח"ו אדרבא הצדיק עליו את הדין תמיד. וכשהי' בירושלים הייתי נכנס תמיד אליו סיפר לי את כל הנ"ל וסיפר לי שהי' מתלמידי הר' נחמן ערוואהסקער הנ"ל ומשמשו ושעיקר התעוררות להתקרבותו הי' ע"י המכתבים של ר' לייבילי ראובנס שנתנו לו להעתיקם ושעי"ז נתעור ונתקרב לרבינו ז"ל. וסיפר לי ששמע מר' נחמן הנ"ל שרבינו ז"ל אמר איך וויל בליישין צווישין אייך המובא בחיי מוהר"ן יש רמז מזה שיקראו בשם רבינו ז"ל שכל א' יהי' לו נחמן בביתו יעדיר זאעל האבין א "נחמלו". ועוד סיפר לי פ"א. שפ"א קרא אותו ר' נחמן הנ"ל אליו ואומר לו יש לי בקשה ממך ותבטיח לי שתקיימה והבטיח לו ואמר לו שבקשתו היא שתיכף אחר פטירתו יקח את הפתקא שמסר לו עתה שכתב עליו "שיוליכו אותו לרבינו נחמן מברסלב ז"ל" וכו' ויתן בידו את הפתקא ויקברהו כך עם הפיתקא. ואמר לו שהוא עושה כך שמא ישאלוהו איפא להוליכו ולא יוכל להשיב יראה את הפיתקא. וקיים כאשר צווהו. והר' משה הנ"ל הי' לו חיות גדול שהי' בין אנ"ש והי' לו דירה קרוב לא' מאנש"ש והוא הי' משגיח עליו באכילה וכו'. ובחודש ניסן נסעתי לצפת וכו' ובאתי בי"ג ניסן בחזרה לירושלים וסיפרו לי מפטירתו שמצאו אותו בבוקר מושכב וידיו פרושות למעלה. ושעשו לו הכבוד האחרון וגם התפללו אנ"ש בחדרו. והי' לי יסורים שאם הייתי בעת פטירתו הייתי עושה לו עם הפיתקא כמו שעשה לרבו כנ"ל. וסיפר לי א' מאנ"ש שהי' משגיח עליו באכילה כנ"ל שהוא עשה לו מדעתו זה אעפ"י שלא שמע המעשה ממנו ולא ידע מזה כלל.