כט)

לענין שטות עמל הפרשה בחנם. סיפר רבינו ז"ל שהי' גביר אחד בעל מכניס אורח וכל מי שנכנס לביתו הי' ממלאין לו כל משאלותיו מלבד אכילה ושתי' ושינה והכל כיד המלך בספ"י, ומפני זה כל העמים ידעו ממנו וכולם היו הולכים אליו והיו יוצאים שבעים רצון ופ"א שמע איש עני א' אבל קמצן ג' שלא נתן אפי' חתיכת לחם לעני, א' שכמה ימים שלא אכל ושמע מזה הנדיב וגודל נדיבת לבו ע"כ כתת רגליו לבוא אליו להחיות נפשו הרעבה. אבל בחר ?? אצלו עניות שנזדמן שבא דווקא לבית הגביר הקמצן הנ"ל והוא חשב שזהו הנדיב הנ"ל והתחיל לכרוע ברך מלא בפיוסים ותחנונים ובכל מיני לשונות של כבוד וכו' הלא אתם הנדיב הג' ונדיבת לבכם אין לשער וכו' וו' כדי שיתן לו לאכול, וזה הקמצן התמיה ע"ז והבין שהעני חושב שהוא הנדיב ואמר לו כן הוא שצריכים ליתן להם לאכול אבל ??? ה?? מעט ואח"ר יחזיר לכם והתחיל לעבוד אתו כמה מיני עבודות לחטוב עצים ולשאוב מים ועבד אצלו כמה שעות עד שנתייגע מאד ואח"כ הראה לו בית הנדיב הנ"ל ואמר לו שיכנוס לשם ושם יתנו לו לאכול ההוא חשב שהוא בית הגביר שעבד אתו שאחר שעובדין אצלו בבית השני שיש לו נותנין לו לאכול ותיכף כשנכנס יצאו לקראתו משרתים ולקחו אותו ורחצו אותו ותיכף ערכו שלחן עם כל מיני מאכלים ומטעמים והכל בכבוד גדול כעבד לאדונו ובאמצע הסעודה אמר זאת טיידי זיך אן גהארוויט אבער מה איז כראוי אמר לו גביר נדיב מיין גישעפט פריינד וויא האט איהר זיך א גהוורוויט בא מיר האט איהר גאר מט גהארוויט וסיפר לו מזה הגביר שעבד אתו. אמר לו, ידידי "איהר האט גהארביט אומזיכט אין איהר עסט אומזיסט" "דארט וויא איהר האט גהארביט עסט איהר מט אין דארט וויא איהר עסט האט איהר מט גארביט" וסיים רבינו ז"ל "מען נורביט או מזיסט אין מען עסט אומזיסט" "דארט וויא מען ארבעט עסטמען מט אין דארט וויאמען עסט ארבעט מען מיט". והנמשל בא האדם בשביל הפרנסה או שאר צרכיו הוא טורח ועובד בזה שהוא חושב שבזה תלוי פרנסתו או צרכיו ובאמת הוא כנ"ל שהכל מהשי"ת וכשבא הזמן (או כשפעל בתפלתו ובבטחונו) אז ממילא בא בנקל לפיו ממש וכשהוא שוטה ועובדבכל כוחו ויגיעו זה הכל ל?? כי העבודה לא מועיל לו כלום ווארין דארט וויא ער ערביט עסט ער מט הארין עס לאזבט זיך אוסגאר ניט דערפין) אחר כל העבודה ואם לא הי'ד עובד ג"כ היו נותנים לו (כי זה הנותן אצלו לא צריכים לעבוד) וכמו שכתוב בזוהר שטו העם ולקטו בשטותא היינו אצל המן הי' אנשים בעלי אמונה ובטחון לא טרחו כלל בהמן רק נפל לפיהם ואנשים מחוסרי אמנה טרחו ולקטו כל היום ובסוף ליו הי' רק עומר לגולגולת כמו של מי שלא טרח. ואיתא בספרים שאפי' בזמן הזה בענין הפרנסה הוא כך שכפי שנקצב להאדם שירויח הוא ירוויח בין אם יעבוד עבודת פרך כל היום ובין שלא יעבוד רק בסיבה קלה ואין לו הי' פרנסתו (ומי שיש לו בטחון חזק וא?? בה' ואינו רוצה לבטל יעבוד בהשי"ת כלל ומיימיו באמונה ובבטחון שהי"ת יפרנסו ובטוח לעשות בכל מיני נסיונות בזה. בוודאי יגמור בעדו השי"ת כרצונו).