א)

שמעתי מאיש א' חשוב מצפת שסיפר שהכיר חכם ספרדי חשוב שהוא חכם שבתי מארצות המערב וסיפר לו מעשה מענין בני משה. ומעשה שהי' כך הי'. שזה החכם שבתי גר בארצות המערב שהגויים אכזריים מאד ושם דרים אחב"י הספרדים. והיו ילדים בפניו בגן של איזה גוי אכזרי מאד ותלשו בשרו ואכלו ובא הגוי והכה אותם מכות אכזריות בפניו של חכם שבתי הנ"ל והוא היה ירא לאמור לו שום דיבור שלא יכנו ג"כ. והילדים צעקו אל שדי עזרנו. וכשמוע הערל את אלו הדברים נס ונמלט אל נפשו וכאחר שעה חזר אצלם ופייסם בדברים ונתן להם מתנות שימחלו לו וכו' ונתפלא מאוד בעיניהם שערל אכזרי כזה שהכה אותם מכות אכזריות כאלו נתיירא כ"כ מהדיבורים אל שדי שצעקו ושאל אותו חכם שבתי מדוע שזעקו אלו הדיבורים נתיראת כ"כ השיב לו אספר לך מעשה שהי' אצלינו שהיינו חברה ביחד ושמענו שיש מדינה שאין שם ברזל וכשמביאים ברזל שוקלין כנגד זה זהב יקבצנו ביחד שיירא גדולה לילך בדרך מרחקים הלזה שיש שם סכנות גדולות והכינו צדה הרבה ולקחנו אתנו הרבה ברזל. אבל מרוב טורח הדרך ומעמל מתו הרוב אנשים וכ"פ מתו עוד מעט וכו' וכלה האוכל ונשארנו כולנו מוטלים ברעב על הדרך ונחלש כוחינו מאד. וכשהיינו מוטלים כה בא איש א' גבור ארוך ושאל אותנו בלשון של ישראלים אם אנחנו ישראלים וראה שאין אנחנו ישראלים ונתן לנו לאכול והשיב את נפשנו ובקשנו מאתו שיתן לנו מי שיורה לנו הדרך לביתינו ונתן לנו ילדה אחת שתורה לנו הדרך ובאמצע הדרך רצינו לעשות לה רעה כדרך הערלים הפראים האלה שטופי זמה והיא דילגה וקפצה קצת והוצאתה חרב מתחת מלבושי' וצעקה אל שדי ומחמת רוב פחד נפלו הרוב מהם ומתו והוא נשאר מבין הנשארים חיים. ועכשיו כששמע אלו הדיבורים ירא שמא ימות ג"כ וע"כ ברח מפניהם.